חלק גדול מתאונות הדרכים מתרחשות בזיקה לעבודתו של הנפגע ומוכרות בשל כך, גם כתאונת עבודה. במצב מעין זה עומדות בפני הניזוק שתי מערכות דינים לצורך מיצוי זכויותיו במקביל. ראשית, רשאי הניזוק לתבוע את חברת הביטוח שביטחה את הרכב בביטוח חובה וזאת ככל נפגע תאונת דרכים בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975.


במקביל, רשאי הניזוק, ואף חייב, לבקש מהמוסד לביטוח לאומי להכיר בו כנפגע עבודה ולקבל את מלוא הזכויות להן הוא זכאי בהיותו נפגע בעבודה.


מתי תוכר תאונת דרכים כתאונת עבודה?


חשוב מאוד להבהיר מתי תוכר תאונת דרכים כתאונת עבודה. ישנם שלושה מצבים כאלה המוכרים בחוק המוסד לביטוח לאומי:


1. תאונה תוך כדי עבודה.
2. בדרך מהבית לעבודה.
3. בדרך מהעבודה הביתה.


יצוין כי גם לכללים אלה ישנם חריגים ועל כן בכל מקרה חשוב להיוועץ עם עו"ד בטרם הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי. כך למשל, במקרה בו סטה העובד מהדרך הרגילה שאותה הוא עושה למקום העבודה בכל יום ובתוך כך נפגע, אזי המוסד לביטוח לאומי יידחה את תביעתו והוא לא יוכר כנפגע בעבודה.


אז מה עושים?


לגופו של עניין, במקרה בו הוכרה התאונה כתאונת עבודה, רשאי הניזוק בראש ובראשונה לקבל דמי פגיעה המשמשים פיצוי על אובדן שכר לתקופה מקסימלית של 91 ימים, וזאת בהנחה ואיבד את כושרו לעבוד במהלך תקופה זו.


לאחר ההכרה הראשונית בניזוק כנפגע עבודה, ניתן להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. קביעה של נכות כאמור מהווה "קביעה על פי דין" בהתאם להוראות החוק ותשמש את בית המשפט, כקביעה מחייבת, בבואו להעריך את נזקי הניזוק כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה במסגרתה של התביעה העיקרית כנגד חברת הביטוח.


במקרים רבים מוטב להימנע בשלב ראשון מקביעה שכזו, שכן עדיף לנקוט בשיטה של בקשת מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ורק לאחר מכן למצות את הליך קביעת הנכות בידי הועדה של המוסד לביטוח לאומי. זאת, נוכח העובדה כי קביעת ועדת המוסד "כובלת" את הניזוק מבחינת אחוזי הנכות שנקבעים במסגרתה, ועומדות בפניו דרכים מצומצמות למדי לצורך שינויה.


מנגד, במקרה בו קבע מומחה הממונה מטעם בית המשפט את נכותו של הניזוק, עומדות בפני הניזוק מספר דרכים לצורך ערעור על קביעת המומחה, זאת בין היתר באמצעות הפניית שאלות הבהרה, זימונו של המומחה לחקירה נגדית על חוות דעתו ובמקרים מסוימים אף לפסול את חוות הדעת תוך מינוי מומחה נוסף.


חובת הקטנת הנזק על ידי הניזוק ומיצוי ההליכים 


יצוין כי במסגרת "חובת הקטנת הנזק" מוטלת על הניזוק חובה למצות את ההליך מול המוסד לביטוח לאומי, ובמידה ולא יעשה כן הוא צפוי לסנקציות כספיות במסגרת ההליך האזרחי המתנהל מול חברת הביטוח. סנקציה זו, באה לידי ביטוי בדרך של ניכוי רעיוני המתבטא בחישוב הגמלאות אותן היה התובע מקבל לו פנה למיצוי זכויותיו בביטוח הלאומי. משכך, חייב הניזוק, הלכה למעשה, להגיש בקשה לקביעת דרגת נכות ולמצות את ההליכים במוסד לביטוח לאומי.


עוד יש לציין כי במידה והפניה לקביעת דרגת נכות מוגשת בחלוף תקופה של יותר משנה מאז קרות התאונה, יקבל התובע גמלאות מופחתות.
לאור כל זאת, יש מקום לתזמון מושכל של מועד הגשת התביעה לבית המשפט תוך תכנון מועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, והכל על מנת שהתובע ימצה את זכויותיו מול הגופים באופן האופטימלי.


קביעת המוסד לביטוח הלאומי אינה מהווה סוף פסוק וניתן לשנותה בדרך של "בקשה להביא ראיות לסתור". במידה ובקשה כזו מתקבלת על ידי בית המשפט ממונה מומחה מטעמו, חרף היותה של קביעה על פי דין, ואז מחושבים נזקי התובע בהתאם לקביעת המומחה.


יצוין כי בקשות מסוג זה יכולות להיות מוגשות מטעם שני הצדדים, ואולם הן אינן מתקבלות בנקל, אלא רק כאשר ישנה טעות בולטת בקביעת הנכות על ידי הועדה הרפואית, כגון אי התחשבות במסמך מסוים או שינוי מהותי במצבו של הניזוק מאז נערכה הועדה.


לבסוף, חשוב לדעת כי כל תשלום המשולם לנפגע עבודה מהמוסד לביטוח לאומי, מנוכה בסופו של יום מהפיצוי הנזיקי המחושב ונפסק במסגרתו של ההליך המשפטי.


האמור במאמר לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם.