חשיבותו של הסכם ממון

תוקפו של הסכם ממון

מה חשיבותו של הסכם ממון? האם חובה לאשרו בפני בימ"ש או שמא יש מקרים בהם יכובד גם ללא אישור, והאם הסכם ממון בין ידועים בציבור תקף בלא אישור בית המשפט?

סעיפים 1-2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973, חולשים על הסכם ממון שנחתם ואושר בפני רשות וזו לשונם:

1. הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם (להלן - הסכם ממון), ושינוי של הסכם כזה, יהיו בכתב.

2. (א) הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה (להלן - בית המשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג (להלן - בית הדין), וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור.

(ב) האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.

אם כן, הסכם בין בני זוג דורש, לא רק חתימת בני הזוג עליו, אלא גם אישורו של ההסכם בפני רשות מוסמכת (בית משפט, בית דין רבני). הסכם שקיבל תוקף של פסק דין נהנה, למעשה, מאישור כפול - זה של ההסכם וזה של פסק דין.

כאמור, בהתאם לחוק, ישנם שני תנאים מצטברים לתוקפו של הסכם ממון:

א. על ההסכם להיות בכתב.

ב. ההסכם טעון אישור בית המשפט או בית דין דתי (וכך גם כל שינוי המוכנס בו), אשר לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.

המחוקק מצא לנכון לקבוע כי אין תוקף להסכם ממון בין בני זוג אלא אם הערכאה השיפוטית תשוכנע כי ההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ וכפיה וכי שני הצדדים הבינו בדיוק במה מדובר ומהן התוצאות הנובעות מחתימתם על אותו הסכם.

הוראות אלו בחוק יחסי ממון נועדו להוות ערובה לכך שבן הזוג, שזכויותיו קופחו, עמד על משמעותו, טיבו והשלכותיו של ההסכם, ועשה אותו מתוך רצון חופשי והבנה מלאה להוראותיו ולמשתמע מהן (בג"ץ 7947/06 קהלני נ' בית הדין הרבני הגדול).

על חשיבותו של הסכם הממון ועל המשקל הרב שניתן לו, ניתן ללמוד מהוראות החוק המחייבות את הערכאה המאשרת את הסכם הממון לבחון היטב את רצונם של הצדדים ולהיווכח, כי אכן הצדדים ערכו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.

הוראת החוק המורה על אישור ההסכם הינה קוגנטית (כופה) ולא ניתן להתנות או לוותר על אישור ההסכם. כל הפרוצדורה הכרוכה באישור הסכם ממון, מיועדת להבטיח כי בני הזוג אכן מודעים לתוכנו של ההסכם ולתוצאותיו, שכן מרגע אישור ההסכם ע"י בית המשפט המוסמך הופך ההסכם לפסק דין שריר וקיים, אשר ניתן לאכוף אותו ולקיימו.

מדוע, אם כן, נערכים הסכמי ממון ולשם מה הם נחוצים?

הפסיקה חזרה וקבעה, במספר רב של פסקי דין, כי ייחודו של הסכם ממון נעוץ בכך שקיומו של הסכם ממון גובר על כל הסכמה אחרת בין בני זוג, וגובר על הסדר איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון, הקובע כי, רכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין הוא משותף ובר איזון.

בשל חשיבותו של הסכם הממון, נקבעו תנאים לאישור ההסכם ע"י בית המשפט, שבלעדיהם אין לראות בהסכם הממון כהסכם מחייב בין בני הזוג. לאחר אישור ההסכם, אין כמעט אפשרות לבטל אותו, אלא בהסכמת שני בני הזוג גם יחד הסכמה, שטעונה אף היא אישור של בית המשפט.

האם גם הסכם ממון שערכו ידועים בציבור, טעון אישור של ערכאה שיפוטית?

בעניין זה, עד לפני מספר שנים, היו הדעות חלוקות. משמע, שהיו שופטים שאישרו הסכמים בין ידועים בציבור והיו שופטים שסירבו לעשות כן, כיוון שלטענתם, לא היה בכך כל צורך, והסכמים בין ידועים בציבור, לטענתם, תקפים גם ללא אישור בית המשפט (בניגוד להסכמים בין בני זוג נשואים). שופטים אלו סברו, כי חוק בית המשפט לענייני משפחה אינו מעניק להם את הסמכות לאשר הסכם ממון בין ידועים בציבור.

ואולם, פסק דין מנחה, שניתן ע"י כב' השופט פורת, ואושר בבית המשפט העליון, קבע, כי בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לאשר הסכמי ממון בין ידועים.

המצב המשפטי כיום הינו, שחובה לאשר הסכם ממון בין בני זוג נשואים ואילו ידועים בציבור שערכו הסכם ממון נתונה להם הרשות לאשרו.
אף על פי כן ולמרות שהסכם ממון בין ידועים בציבור, תקף גם ללא אישור בית המשפט, מומלץ לאשר את הסכם הממון, וזאת כיוון שבמהלך הדיון, בית המשפט מברר האם הצדדים הבינו את משמעותו של ההסכם וההסכם מקבל משנה תוקף.

באילו מקרים יכובד ההסכם גם ללא אישור בימ"ש?

על אף האמור לעיל, ובמקרים חריגים, הוכר הצורך לסטות מהכלל, בעטיו של עקרון תום הלב, וזאת כאשר צדדים פעלו על פי ההסכם ונהגו בנוגע להסכם כאילו אושר כדין וראו אותו כבעל תוקף מחייב לכל דבר ועניין. במקרים מעין אלו, יבדוק בית המשפט את תוכנו של ההסכם ואת הגיונו והגינותו.

אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או יעוץ משפטי והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.

 

עודכן ב: 03/11/2013