מעמד התחייבות חייב בחדלות פירעון

על פי דין, כמובן שלא צריכה להיות להתחייבות שכזו כל מעמד ואין ולא צריכה להיות לה כל נפקות הן כלפי הנושה לו ניתנה ההתחייבות והן כלפי הנאמן לנכסי פושט הרגל, הבודק את הוכחות החוב.

החייב אינו יכול לשלם חוב של אחר 

"התנדבותו" של החייב להתחייב לשלם חוב של אחר במצב חדלות הפירעון בו היה, אינה יכולה להתקבל ואסור לה שתתקבל, שהרי בכך נגרום להגדלת חבותו של החייב תוך פגיעה בכלל הנושים שיצטרכו לחלוק בכספי החייב יחד עם מי שהחייב התנדב לשלם לו את חובו של אחר. מתן לגיטימציה למהלך שכזה תוביל לפריצת הסכר ותגרום לחייבים בפשיטת רגל לקחת על עצמם חבויות כלפי מי שאינם נושים בהם באמת, הן על מנת להטיב מצבו של אחר והן על מנת להבריח כספים ונכסים ממסת הנכסים של החייבת, באופן שבעתיד ולאחר סיום הליכי הפש"ר יוחזרו אליו במלואם או בחלקם.

הדברים הינם מקל וחומר לנוכח ההלכה בדבר ביטול הענקה שהושלמה שהובאה בין היתר בפסיקה בענין סע' 96 לפקודה:
"מטרתו של סעיף 96 לפקודה היא לבטל בתנאים מסוימים הענקות נכסים שנעשו על-ידי חייב ללא תמורה נאותה לפני תחילת פשיטת הרגל, אשר תוצאתן הינה הקטנת מאסת הנכסים שלו, תוך סיכון כי כאשר ייכנס לפשיטת רגל תעמוד יתרה קטנה יותר לחלוקה בין נושיו. הרעיון ביסוד הוראה זו הוא, בתמצית, כי בגדר התקופה הקובעת הקודמת לתחילת פשיטת הרגל הענקת נכס על-ידי חייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת פוגעת בכושר הפירעון שלו כלפי נושיו ומצדיקה את ביטולה כדי לקדם את אינטרס הציבור בהגנה על הנושים בכפוף לנסיבות מיוחדות." ראה ע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר, עו"ד ואח' פד"י נה (4) עמ' 925 בעמ' 938מול האות ז' עד עמ' 939 מול האות א'.

יתרה מכך, אם במקרה של נכס מכביד יכול נאמן לבטל את העסקה שיצרה אותו, הרי ברור שהנאמן יכול להתעלם ו/או לבטל התחייבות שכזו שאין בה כל תועלת לחייבת.

בית המשפט מכיר בחוב כחוב משותף של בני הזוג 

למרות האמור לעיל, ניתן ביום 4.12.13 פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד במסגרת תיק פשיטת רגל לפיו הכיר בית המשפט בחוב בן הזוג כחוב משותף לחייב ולבן הזוג וקבע כי על החייב לשלם את מחציתו, וזאת לנוכח העובדה כי בן הזוג והחייב ראו בחוב כחוב משותף ואף החייבת התחייבה לשלם אותו מרכושה הפרטי, אותו ירשה ועליו לא חלה חזקת השיתוף.

עם כל הכבוד, להכרעת בית המשפט הנכבד, אסור לה שתעמוד על כנה שכן יש בה משום פגיעה יסודית במהות הליכי פשיטת הרגל שחלק מהם, ובעיקר כאשר אלה ננקטים על ידי הנושים, נועד לבטל הענקות שניתנו ואם זה יחסו של בית המשפט להתחייבויות סתם, כיצד יהיה ניתן בכלל לבטל הענקות?! שהרי אין ספק שבהענקה ניתנת התחייבות של החייב ואף מוצאת מן הכוח אל הפועל, קרי אין ספק שהחייב לוקח על עצמו לשאת בהתחייבות ואף נושא בה בפועל.

עוד נראה כי לא היה מקום ליתן כל משקל לכך שהחייב ראה בחוב כחוב משותף לו ולבן הזוג, שכן לא סברתו של החייב היא הקובעת אם הוא חב בחוב, אלא יש לבחון את המצב המשפטי, קרי האם המדובר בחוב של החייב או של בן זוגו או של שניהם יחדיו.

יתרה מכך, החלטת בית המשפט הנ"ל מרוקנת מתוכן אף את סמכותו של הנאמן בהליכי פשיטת רגל לבדוק מאחורי מסך התחייבויות שניתנו על ידי החייב ומקל וחומר מאחורי פסקי הדין, שניתנו בהסכמת החייב את קיומו של חוב אמיתי של החייב.

נראה, עם כל הכבוד, כי בית המשפט המחוזי הנכבד, לא לקח בחשבון את השלכות פסק דינו על המצב המשפטי הקיים ואין מנוס מלהעביר ההחלטה בביקורתו של בית המשפט העליון.

המאמר נכתב על ידי עו"ד מימון דוד, בוגר אוניברסיטת ת"א, שהינו הנאמן על נכסי פושטת הרגל, בתיק בו ניתן פסק הדין.