Happy Birhday, "עוגה עוגה" ועוד: ישנם שירים שכולנו שרים מבלי לדעת מי כתב אותם או האם מותר לעשות בהם שימוש. מתי מותר להשמיע וכיצד? למשך כמה זמן חלה הגנת זכויות יוצרים ואיזה שימוש מותר גם כשהשיר מוגן?

נושא הבעלות על זכויות היוצרים באחד השירים המפורסמים בעולם, Happy Birthday, נדון לאחרונה בבית משפט פדרלי בניו יורק. בית המשפט פסק כי חברת המו"לות "וורנר צ'אפל" אינה בעלת הזכויות על מילות השיר, ולפיכך אין כל בסיס חוקי לתמלוגים שהיא גבתה במשך עשרות שנים עבור השימוש באותן מילים.


פסק הדין עורר הדים רבים ברשת ובעולם המוסיקה, והפנה את הזרקור לסוגיית חוקי זכויות יוצרים על שירים וההגנה שהם מקנים לבעליהם. מטרת מאמר זה היא לסקור בקצרה את עיקרי החוק בנושא ואת משמעות פסק הדין לקהל הרחב.


שימוש אסור ושימוש הוגן


שיר הוא יצירה שחוסה תחת כנפי חוקי זכויות היוצרים בארץ ובעולם. אין זה משנה אם השיר הוא פשוט או מורכב, אם הוא מבוצע עם תזמורת סימפונית או ללא ליווי מוסיקלי בכלל, אם הוא נוצר תוך כמה דקות או במהלך חודשים, אם יצר אותו ילד חובבן או אמן מפורסם – העיקר הוא שהשיר מקורי ושהושקע ביצירתו מאמץ מינימלי, גם אם מדובר במאמץ של כמה דקות או אפילו שניות.


ככלל, החוק הישראלי מגן על זכויות יוצרים בשיר לתקופה הפוקעת 70 שנה לאחר מותו של היוצר (בארה"ב ההגנה נמשכת עד לתום 90 שנה ממועד מותו של היוצר).


במהלך תקופת הגנת החוק חלה חובה לקבל רשיון ולשלם תמלוגים עבור השימושים השונים בשיר – שידור או ביצוע פומבי של השיר מעל כל במה, ברדיו, בטלוויזיה, באינטרנט (ובכל מדיה אחרת), יצירת עותקים פיזיים או דיגיטליים של השיר, מכירתו (תקליט, דיסק קובץ דיגיטלי באינטרנט או ברשת סלולרית וכל פורמט אחר), סינכרון השיר כחלק מפס קול של סרט או תכנית טלוויזיה, עשיית שימוש מסחרי בשיר לצרכי פרסומת ועוד.


חשוב להדגיש כי לא כל שימוש בשיר מחייב קבלת רשיון מבעלי הזכויות. ישנם שימושים מסוימים שחוסים תחת הגנת "השימוש ההוגן", ומקנים לציבור את הזכות לעשות אותם ללא קבלת רשות מבעלי הזכויות (כגון שימוש למטרת מחקר, לימוד, ביקורת וכיו"ב). ואכן - אין צורך בקבלת רשיון כדי לשיר לילדה שלך שירי יומולדת, כמו שאין צורך לקבל רישיון לשיר שיר במקלחת - גם כשמדובר בשיר מוגן על ידי החוק. מנגד, בתי המשפט בישראל פסקו לא אחת שהשמעת שירים באולם חתונות כפופה לחובת קבלת רישיון מתאים מאקו"ם המייצגת את בעלי זכויות היוצרים בישראל. ההבדל הוא כמובן במכלול הנסיבות המלוות את הביצוע של השיר.


שיר "עממי" שכולם שרים? זה לא מה שקובע


לעיתים, במהלך השנים שיר הופך לפופולרי במידה כזו שהציבור הרחב משוכנע שמדובר בשיר "עממי", שאין לאף אחד זכויות יוצרים לגביו. כך למשל, מרבית האנשים מאמינים שהשיר "עוגה עוגה" הוא שיר עממי שלאף אחד אין זכויות עליו. ואכן, בעוד שמנגינת השיר היא אכן "עממית", מילות השיר לעומת זאת מוגנות על פי החוק עד לשנת 2051 (70 שנה לאחר מותו של מחבר מילות השיר – אהרון אשמן, שנפטר ב 1981).


עד לאחרונה גם השיר Happy Birthday – ההימנון הלא רשמי של ימי הולדת ברחבי העולם, נתפס בעיני הקהל הרחב כשיר עממי השייך לכלל ושאין לאף אחד זכויות לגביו. לכאורה, פסק הדין האמריקאי נתן גושפנקא חוקית לתפיסה זו, כאשר קבע למעשה שלפחות בשלב זה אין אף אחד שיכול לטעון לבעלות חוקית בזכויות יוצרים במילות השיר. יחד עם זאת, חשוב להסביר על מה מבוסס פסק הדין, ואני ממליץ להיזהר מלהסיק מסקנות מרחיקות לכת ומוטעות כתוצאה מפסק הדין.


ראשית, מן הראוי להעמיד את העובדות על דיוקן: חברת "וורנר צ'אפל" נדרשה להוכיח במשפט שיש לה זכויות יוצרים על מילות השיר, וזאת בטענה שהיא רכשה ב-1988 חברה אחרת שהייתה בעלת זכויות היוצרים על אותן מילים. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט בניו יורק, מאחר שוורנר לא הצליחה להוכיח כי לחברה הנרכשת אכן היו זכויות על אותן מילים.


יתרה מזאת, מאחר שבבית המשפט כלל לא הוכח מי כתב את השיר, התוצאה המשפטית היא שעד שלא יוכח אחרת בבית משפט מוסמך – השיר הוא למעשה נחלת הכלל וכל אחד יכול לעשות בו כל שימוש מבלי לשלם תמלוגים לאף אחד.


כתוצאה מפרסום פסק הדין, נשמעות ברחבי רשת האינטרנט צהלות שמחה על כך שבית המשפט קבע שהשיר הוא חופשי מזכויות יוצרים, ורבים חושבים בטעות כי משמעות פסק הדין היא שגם שירים פופולריים אחרים הם נחלת הכלל.


ובכן, צר לי להיות משבית שמחות, אבל כפי שהוסבר במאמר זה אין בפסק הדין כדי לשנות את דיני זכויות יוצרים בארה"ב או בעולם: אם וורנר הייתה מצליחה להוכיח שהשיר אכן היה שייך לחברה שהיא רכשה ב-1988, היא הייתה זכאית להמשיך ולגבות כחוק תמלוגים על השימושים בו עד לתום 90 שנה ממועד פטירתו של מחברו, והטענה שהשיר מושר בפי כל כשיר עממי לא היתה יכולה לשמש בסיס להסרת הגנת החוק ממנו.