ע"ו 12 – 05 – 19869 הכרה בקשר סיבתי בין פרוץ מחלת הפסוריאזיס לשירות הצבאי

 

בתאריך 23/10/2012 ניתן פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' גריל, י' וילנר וע' גרשון), אשר קיבל פה אחד את ערעור משרדנו. בכך תמו 7 שנות מאבקים משפטיים בכל הערכאות – לרבות בביהמ"ש העליון.


ראשיתה של הפרשה בחודש 03/2002, אז גויס המערער לשירות קרבי בצה"ל והחל טירונות מפרכת ומתישה בבסיס ביסל"ש צפונית לאילת. הטירונות התבצעה בתנאי שדה כאשר האימונים מתבצעים תחת לחץ מתמיד, בלוח זמנים צפוף, מסביב אדמה חולית, חיים בתוך אבק "פודרה", כששגרת החיים מתנהלת בתוך ענני אבק הנגרמים בשל תנועת הרכבים לרבות הטנקים. העבודה בשטח התבצעה תוך מגע בלתי פוסק עם שמנים ולכלוך, תחת קרני השמש הלוהטת ברוב ימות השנה.


בחודש 06/2002 התפרצה אצל אלדד מחלת הפסוריאזיס, בגינה החל בטיפולים רפואיים שונים שלא הועילו, ורק לאחר העברתו לתפקיד צבאי עורפי נינוח יותר חלה הקלה מסוימת בעוצמת המחלה. מאז ועד להווה נדרש אלדד לטיפולים רפואיים שונים לשם הקלת מצבו הרפואי לרבות משחות שונות וטיפולי פותוטרפיה.


בקשת המערער מקצין התגמולים להכיר בפסוריאזיס כמחלה שנגרמה במהלך ועקב שירותו הצבאי בהתאם להוראות חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959, נדחתה בטענה לפיה מחלת הפסוריאזיס פרצה אצל המערער בשל דלקת גרון סטרפטוקוקאלית ללא קשר לשירות הצבאי. עם זאת, משרד הביטחון היה נכון להכיר מהספק בקשר גרימה סיבתי בשיעור של 25% בלבד עקב מאפייני שירותו הצבאי של אלדד.


יצגנו את המערער בכל השלבים של הערעור לרבות הופעה בוועדה הרפואית לעררים בשאלת גובה הנכות שנקבעה וכן בערר שהוגש לועדה הרפואית לעררים בשאלת הקשר הסיבתי לרבות חקירת המומחית הרפואית מטעם משרד הבטחון פרופ' בירנבאום פרידמן לרבות בערעור שהוגש על החלטת הועדה הרפואית בענינו.


ביהמ"ש בהרכב של 3 שופטים קיבל את טענותינו במלואן ופסק פה אחד, כי לא הובאה ראייה כלשהי ע"י משרד הביטחון לכך שמחלת הפסוריאזיס אצל אלדד פרצה טרם גיוסו, ואף הדגיש כי מחקירתה הנגדית של המומחית הרפואית מטעם משרד הביטחון על-ידינו הופרכה טענת משרד הביטחון בנושא זה.

 

ביהמ"ש אימץ גם את טענותינו במישור המשפטי לעניין מאפייני קביעת קשר סיבתי בתביעות מכוח חוק התגמולים, ולפיהן "מקום בו פרצה המחלה הקונסטיטוציונאלית לראשונה בעת השירות, והתובע הראה קשר סיבתי לשירות, קמה חזקה לטובת התובע, כי המחלה נגרמה במלואה עקב השירות ולא רק הוחמרה על-ידיו".


על פי פסה"ד בערעור, על משרד הביטחון להכיר באופן מלא בקשר הסיבתי שבין פריצת מחלת הפסוריאזיס לתנאי שירותו הצבאי של המערער. כמו כן חויב משרד הביטחון בתשלום 10,000 ₪ הוצאות לטובתו.