.jpg)
ענייננו במקרה בו החליטה הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב להוציא צו הריסה מנהלי על מבנה שנדרש להיתר בניה ושהוקם לכאורה בניגוד לחוק התכנון והבניה. לימים החליט בעל הקרקע שהקים את המבנה, להסירו, וכל שנותר היא יציקת הבטון בחצר ביתו.
בית משפט השלום החליט בהחלטה יוצאת דופן להורות על הריסת משטח הבטון שבחצר ביתו של המבקש כאילו אלמנט זה אסור בתכלית האיסור.
זכות הערר היא אחת מאבני היסוד של חוק התכנון והבניה
בטרם היכנסו של צו ההריסה לתוקף, הגיש המבקש בקשה להיתר. בין שאר הנושאים אותם התעתד לאשר, הכניס גם את משטח הבטון שהורה בית משפט השלום להרוס.
לאחר בקשתו, החליטה הועדה המקומית כי אין לאשר את בקשת המבקש ויש להרוס את יציקת הבטון כפי שקבע בית משפט השלום.
סעיף 152 לחוק התכנון והבניה מאפשר לכל מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת הועדה המקומית, להגיש ערר לוועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה.
על פי אותו סעיף החליט המבקש להגיש ערר לוועדת הערר שתפקידה "ערכאה תכנונית עליונה מעל הועדה המקומית".
עם הגישו את הערר, פנה המבקש לבית המשפט השלום על מנת שזה יאפשר לו אורכה קצרה עד לקיום הדיון בוועדת הערר. בית המשפט נענה לבקשתו והאריך בחודשיים נוספים את היכנסו של צו ההריסה לתוקף.
לאחר מספר שבועות נקבע מועד דיון בערר. המועד היה מאוחר יותר מתוקפו של צו ההריסה ועל כן ביקש המבקש בקשה נוספת מבית משפט השלום עד להכרעת ועדת הערר בערר שהגיש.
להפתעתו הרבה של המבקש, החליט הפעם, בית משפט השלום שלא לאשר את הארכת תוקפו של צו ההריסה וקבע כי זה ייכנס לתוקפו בתוך שבוע ימים. המבקש הגיש ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום לפתחו של בית המשפט המחוזי.
בית משפט המחוזי קבע: יש לאפשר למצות הליך תכנוני
במסגרת כתב הערעור שהוגש לעיכוב ביצועו של הצו עד להכרעת ועדת הערר, העלה המבקש את הטעמים להארכת הצו תוך מתן הבכורה לוועדת הערר כמוסד תכנון עליון שעל הכרעתו המקצועית אין גורם עליון יותר. על כן כל עוד דחתה בקשתו הועדה המקומית בלבד אין המדובר בסופיות הדיון ויש לאפשר למבקש אורכה עד להכרעת ועדת הערר כאינסטנציה תכנונית עליונה.
הערעור נסוב על הזכות הבסיסית למצות את הליכי התכנון בטרם ניכנס צו הריסה לתוקפו. לעמדת ב"כ רון חולדאי, יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב שהייתה משיבה בתיק, אין להאריך יותר את צו ההריסה וזאת מהסיבה שצווים מנהליים הם מידיים ואין למשוך אותם משך זמן לא סביר גם לא כאשר מוגש ערר על החלטת הועדה המקומית.
בית המשפט המחוזי בראשו ישבה כבוד השופטת שלומית יעקובוביץ קבע כי הערר שהוגש על ידי המבקש הוא בשאלה משפטית טהורה והיא הצורך בקבלת היתר בניה למשטח בטון המשמש כיום את המבקש כמצע לפינת ישיבה בחצר ביתו, זאת לאחר שקונסטרוקציה שהייתה בנויה על אותו משטח בטון ונועדה לאפשר הקמתו של מחסן, הוסרה כאמור.
לסיכום, בית המשפט המחוזי קבע כי במקרים אלו ראוי ונכון לעכב ביצועו של צו ההריסה עד לאחר הכרעה בוועדת הערר ובכך הפך את החלטתו של בית המשפט השלום, עוד הוסיפה כבוד שופטת המחוזי: " החלטה אחרת תיצור מבחינתו של המבקש מצב בלתי הפיך ותאיין את זכות הערר."
על כן, ובהינתן העובדה כי הערר נקבע לדיון כחודשיים ימים מהדיון במחוזי, החליט בית המשפט המחוזי כי באיזון האינטרסים הצריכים לעניין יש, כאמור, ליתן בעת הזו ובמגבלות, את הבכורה לזכות הערר, שזו לא תרוקן מכל תוכן.
מקרה זה מלמד אותנו כי אין להרים ידיים במקרים בהם טרם מוצה ההליך התכנוני עד תום, וכלל היסוד לפיו יש ליתן הבכורה לזכות הערר רלוונטי גם למקרים של צווי הריסה.
טענה נוספת שעלתה מטעם המבקש ותידון בפני ועדת הערר היא שעל משטח בטון המשמש כפינת ישיבה בחצר ביתו של המבקש אין צורך בהיתר בניה. נושא זה גם כן יוכרע בקרוב.
עו"ד מורן גור, כותב המאמר, ייצג את המבקש בערעור דבאח נ' רון חולדאי, יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב (החלטה מיום 25.7.16).
עו"ד גור ממשרד רייסמן-גור מנהל את פורום התכנון והבניה באתר LAW GUIDE.
.jpg)
