משרד הבריאות כולל בתוכו את המכון הרפואי לבטיחות בדרכים או בקיצור המכון הרפואי. מקור סמכותו של המכון הרפואי, הינו בצו שר הבריאות שניתן לה בשנת 1980, סכויותיו מנויות הן בתקנות התעבורה, והן על פי פקודת התעבורה, מדובר, אם כן, בגוף ציבורי לכל דבר ועניין אשר עובדיו מונים, בין היתר רופאים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים.
המכון הרפואי, מהווה מאין זרוע רפואית של משרד הרישוי. מדוע משרד הרישוי נזקק לזרוע רפואית?
משרד הרישוי אינו בעל הידע הרפואי והסמכות להחליט בעניינים הנוגעים לכושר נהיגה קלוקל אצל מי מן ציבור הנהגים. לאחר שהמכון הרפואי, מעניק את המידע הנדרש לידיה של רשות הרישוי, בסמכותה של זו האחרונה להחליט האם לאמץ את המלצתו של המכון הרפואי, כי רישיונו של אדם לנהיגה יפסל או להחליט אחרת.
הפסילה כאמור, יכולה להיות לצמיתות, לתקופה מסוימת, עד למילוי תנאים שייקבעו בהחלטת משרד הרישוי, וכן לכלול הגבלה לסוג רכב מסוים בלבד או התניית הרשיון בבדיקות מעקב. חשוב לציין, כי הפסילה כאמור, ניתנת אף בנוסף ולא במקומה של פסילה על ידי בתי המשפט לאחר הרשעה בעבירת תעבורה, ו/או שלילה על ידי גופי משטרה.
בסמכותו של המכון הרפואי, גם להתאים אביזרי נהיגה ורכב למגבלותיהם הרפואית של הנהגים, ומתן ייעוץ מקצועי לגורמים תעסוקתיים שונים על פי דרישתם, אולם מירב פעילותו עוסקת במתן המלצות לרשות הרישוי בעניין כשירות רפואית לנהיגה, אשר אותן נוהג משרד הרישוי לאמץ.
סמכויותיו של המכון הרפואי מעוגנות בחקיקה, אשר הינה תמציתית ולדידי אף כוללנית ביותר.
בהתאם לסעיף 51 לפקודת התעבורה, רשאית רשות הרישוי לפסול אדם מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה מסוימת או לצמיתות, אם היא משוכנעת, כי בעל רישיון הנהיגה איננו ראוי לנהוג מסיבת 'כושר נהיגה לקוי', כאשר אחת מהגדרת המכון יכולה להסתפק במושג העמום- 'אי התאמה אישיותית'.
ראוי לציין, כי נדרשת הנמקה לעניין ההחלטה (על פי החוק, לא נדרשת הנמקה מפורטת או מעמיקה, על אף חשיבות גודל ההחלטה). כמו כן, סע' 52 לפקודה, מסמיך את הרשות להתלות רישיון נהיגה ולפסול אדם לנהיגה, אם היא סבורה, כי בדרך נהיגתו יש משום 'סכנה לבטיחות התנועה'.
במקרה שכזה הרשות רשאית לצוות על התליית הרישיון עד שיעבור בחינות ובדיקות רפואיות ויימצא מתאים לנהוג ברכב. עפ"י סעיף 56 לפקודה, בסמכות הרשות לפסול נהגים כאשר הנהג מהווה סכנה לעוברי דרך, או שבעל רשיון הנהיגה נכנס תחת ההגדרה של נהג 'פרוע או מופרע' (מונח אשר שנוי במחלוקת בשל עמימותו הרבה).
המופנים לבדיקות כשירות רפואית הינם נהגים כלפיהם מתעורר ספק, באם הם רשאים להחזיק ברשיון נהיגה בשל סיבות רפואיות. בנוסף, נמנים גם מבקשי רישיון נהיגה לרכב ציבורי ומשא כבד – אותם נהגים המבקשים להרחיב את רשיון נהיגתם, מופנים על ידי משרד הרישוי למכון הרפואי לצורך מתן חוו"ד והמלצה, עברייני תנועה מועדים ולאחר תום שלילה, נהגים שדווחו על-ידי משטרת ישראל על מעורבותם בתאונות דרכים, נהגים שדווחו על-ידי בית משפט והורשעו בדין, נכי משרד ביטחון.
נכים המופנים על-ידי המוסד לביטוח לאומי, משתמשי/מורשעי סמים ו/או אלכוהול רופא אשר מודע לבעייה רפואית אצל מטופלו אשר עלולה לפגוע בכושר נהיגתו, חלה עליו חובת דיווח למשרד הרישוי על אף חוסר הנעימות הכרוך בכך מול המטופל, נהגים המופנים על-ידי רשות הרישוי מפאת גילם.
יש לציין, כי במכון הרפואי, לא מתקבלות פניות אנונימיות כלפי נהגים ("הלשנות"), שכן בדיקתם של נהגים אלו כמעט ובלתי אפשרית הן בשל העומס בו נתון המכון הרפואי והן בשל העדר המסוגלות לדלות מידע אודות הנהגים בעניינם הוגשה הפניה.
באופן כוללני, המכון הרפואי בוחן, בין היתר, את הדברים הבאים: רישום העבירות הפליליות הקיימות לנהג, רישום עבירות התחבורתיות אותן ביצע הנהג, מחלות ובעיות רפואיות למיניהן כמו בעיות גפיים, בדיקת היכולת הפיסית לבצע את פעולת הנהיגה וכן היבטים נפשיים כמו למשל: אשפוזים פסיכיאטרים בדיקות לבחינת נטייה אנטי-נורמטיבית, בדיקות להתנהגות אימפולסיבית, תוקפנית, ומבחנים פסיכודיאגנוסטיים שונים.
חשוב לציין, כי הבדיקות כרוכות בתשלום אגרה לא מבוטלת של כמה מאות שקלים (תלוי בבדיקה), אותה ניתן לשלם הן באמצעות הדואר, הן באמצעות אתר האינטרנט של המכון הרפואי והן במשרדי המכון הרפואי בשעות קבלת קהל. למבקשים פטור מאגרה, מומלץ לצרף אסמכתאות אשר יכולות לתמוך בעובדה, כי אינם ברי יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרות.
לרוב, התהליך נמשך על פני זמן רב, וזאת בשל העובדה, שישנם תיקים רבים ומרובים בהם המכון הרפואי מטפל בעת ובעונה אחת. פעמים רבות, הנהג נאלץ להמתין זמן רב עד לקביעת המועד בו יזומן הוא לביצוע הבדיקות ו/או המבחנים הנדרשים (בדרך כלל בין חודש ל-3 חודשים). בל נשכח, כי ישנם מקרים בהם כל משך ההמתנה הרשיון מותלה, ועל הנהג חל איסור לנהוג(!).
לאחר הבדיקות האמורות, ישנם נהגים הנקראים להתייצב בפני המכון הרפואי פעם נוספת וישנם נהגים אשר לגביהם אף נדרשים נתונים נוספים מהרשויות השונות. כל זאת, על מנת לגבש את ההחלטה הגורלית - באם להתלות את רשיונם לצמיתות, אם באופן חלקי, אם להשיבו בתנאים מסוימים או אם להשיבו.
במידה וברצונו של הנהג, לקבל לידיו את החומר הרפואי בעניינו, עליו או על מי מטעמו, לפנות בבקשה לקבלת המסמכים בצרוף הצהרה על ויתור סודיות רפואית, למכון הרפואי. במידה וההפניה של הנהג לטיפולו של המכון הרפואי, נעשתה על ידי רופא מטפל, גם שמו יחשף בין דפי המידע, (על אף חוסר הנעימות הכרוך בכך כלפי הרופא והעובדה, שמא יבחר הנהג להמנע מביקור נוסף אצל הרופא המדווח). במידה ולא ידרוש הנהג את החומר בעניינו, תועבר על ידי המכון הרפואי רק המלצה/החלטה כללית ותמציתית, למשרד הרישוי, כאשר המטרה העומדת בדלות המידע המועבר, הינה הגנה על המידע האישי.
חובת מסירת המידע קבועה בתקנות התעבורה, "מלוא הנימוקים והמסמכים ימסרו לנהג (או לרופא מטעמו) על-ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים", כמו כן, על פסיקה בענינה של חובת מסירת המידע נעמוד בהמשך.
נהגים אשר לא נחה דעתם על החלטת משרד הרישוי, רשאים לערער על החלטתו של המכון הרפואי אל ועדת ערר. ועדת הערר, מהווה את ישות הבקרה על המלצות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים. על פי חוק, נהג הרואה עצמו נפגע מהחלטות המכון הרפואי, רשאי לפנות אל ועדת ערר של משרד התחבורה.
הועדה כוללת 3 רופאים מומחים, וממוקמת בבית החולים תל השומר. העורר רשאי להגיש את הערר בתוך זמן קצוב של 30 ימים, וזאת מיום קבלת החלטת המכון הרפואי להתלות את רשיון הנהג. מומלץ לשכור עורך דין מתחום התעבורה, על מנת להעלות על הכתב את הטיעונים הרלוונטים ביותר עבור הנהג. ועדת הערר ברת סמכות לבטל, לאשר או לשנות את החלטת המכון הרפואי, כמו גם לדרוש בדיקה מחודשת מאת המכון הרפואי.
אם ועדת הערר החליטה גם היא, להותיר את החלטת המכון הרפואי על קנה ולהתלות את רשיון הנהיגה של הנהג, ניתן להשיג על כך, על ידי ערעור לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים וזאת תוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה של ועדת הערר. יש לציין, כי העתירה לבית המשפט המחוזי תדון אך ורק בטענות אשר עסקינן בפן המשפטי, שכן, טענות עובדתיות לא תתקבלנה.
על כן, חשוב מאד להוועץ עם עורך דין אשר עוסק בתחום על מנת שלא לפספס את ההזדמנות הכה גדולה וחשובה להשבת רשיון הנהיגה.
עודכן ב: 09/07/2015
.jpg)
.jpg)
.jpg)
