ערעורו של איש העסקים נוחי דנקנר על הרשעתו ועל גזר דינו בעבירות ניירות ערך, כלל בתוכו ערעור של חברת אי. די. בי על הקנס שהוטל עליה.


אי. די. בי, חברה שהייתה בשליטתו של נוחי דנקנר ונקלעה בינתיים להליכי חדלות פירעון, הורשעה, יחד עם דנקנר, בשורת עבירות על דיני ניירות ערך. נגזר עליה קנס של 250,000 שקלים, והחברה ערערה עליו (ע"פ 62/17).


החברה טענה בערעור, כי מצבה המשפטי השתנה לאחר ביצוע העבירה והיא כיום חברה בהסדר נושים, וכל משאביה מופנים לתשלום החובות. יוצא כי חיובה לשלם קנס, פוגע בנושים, שאמורים לקבל את כל נכסיה. מאידך הקנס לא מרתיע את בעלי המניות שביצעו את המעשים הפליליים, שכן אלה אינם נהנים יותר מנכסי החברה והקנס לא ישפיע עליהם.


בית המשפט העליון דן בטענה זו כחלק מההכרעה בערעור


כבוד השופט מינץ, שופט פירוקים לשעבר, ומומחה בדיני חדלות פירעון, השיב לטענה במסגרת פסק דינו, אולם, כפי שנראה, לא ניתן לטענה טובה זו מענה מלא.


המדינה השיבה לערעור כי עצם הפגיעה בנושים אינה יכולה להצדיק סטייה ממטרות הענישה הפלילית, וכי חברה שביצעה עבירה צריכה להיענש, גם אם המשמעות היא שהנושים ייפגעו.


כמו כן טענה המדינה, כי אם העברת שליטה בחברה תהווה נימוק למניעת ענישה פלילית, ייווצר תמריץ להעביר שליטה בחברות ממניעים פסולים.


השופט מינץ דן בטענות המערערת והמדינה וציין כי מצא טעם בכל הטענות. אכן, אין מנוס מפגיעה בנושים כחלק מהענישה הפלילית. אכן, העברת שליטה בחברה איננה יכולה למנוע השתת קנס פלילי אלא להוות משקל לעניין גובה הקנס.


בעניין דנן, כבר בית המשפט המחוזי ערך את האיזון וקבע, כי החברה תשלם קנס נמוך יחסית להיקף העבירות וחומרתן, ועל כן כבר ניתן משקל לטענת הפגיעה בנושים. אם בית המשפט המחוזי לא היה מתחשב בנושים, היה נגזר קנס גבוה בהרבה.


בית המשפט מפנה את הזרקור גם לעניין שבו הפסיקה לא הרבתה לעסוק, מעמדו של הקנס הפלילי בין יתר החובות.


האם לקנס פלילי יש עדיפות בתשלום החובות?


בפשיטת רגל של יחיד, קנס פלילי שהוטל לפני הכניסה להליכי פשיטת רגל, הינו חוב שהמדינה יכולה לתבוע מנכסי פושט הרגל. מאידך, אם החוב לא שולם, לא יקבל החייב הפטר מהקנס וייאלץ לשלם אותו גם אם יקבל הפטר משאר החובות. המחוקק לא קבע כי לקנס פלילי יש מעמד שונה, לעניין סדר התשלום, מחובות אחרים, והוא נחשב כ"חוב רגיל" שאין לו קדימות.


מאידך, בפירוק חברה, ישנה פסיקה לפיה קנס פלילי שהוטל על חברה, נהנה מקדימות וישולם לפני חובות אחרים. פרופ' ציפורה כהן אף סברה כי מדובר במעמד גבוה מאד של "הוצאות פירוק" שתשלומן קודם לתשלום כל חוב אחר.


אולם, חוק חדלות פירעון החדש, שייכנס לתוקף ויחול על חברות שתפורקנה מחודש ספטמבר 2019 ואילך, מסווג את הקנס הפלילי כחוב נדחה, בעל מעמד נמוך מאד בסדר תשלום החובות בפירוק חברה.


לסיכום, בית המשפט העליון ערך את האיזון בין מטרות הענישה הפלילית לבין הפגיעה בנושים תמימים, וקבע כי האיזון נערך על ידי המחוקק באמצעות קביעת סדר תשלום החובות, ובידי בית המשפט המחוזי באמצעות הטלת קנס בגובה נמוך, ובית המשפט העליון לא ראה מקום להתערב בגובה קנס זה.


דומה כי הנושא עדיין לא נותח כהלכה בפסיקת בית המשפט העליון, ואנו צפויים לראות פסיקה נרחבת יותר בנושא זה בעתיד הקרוב.


לקריאה: ע"פ 662/17, אי.ד.י.בי נגד מדינת ישראל, פסק דין מיום 29.08.18. החברה יוצגה בידי עו"ד צבי קלנג