העובדות: מדובר בתוכנית בערוץ 10 שמטרה לאתר פדופילים המנצלים צ'אטים באינטרנט ליצירת קשר מיני עם קטינים. לשם כך, נכנסו תחקירניות לצ'אטים באינטרנט, הציגו עצמם כילדות וניהלו שיחות עם הפונים.


גולשי אינטרנט שונים, כולם בגירים, פנו לתחקירניות, שכונו בכל מיני שמות בדויים כמו: "סיוונוש", ושהציגו עצמן כילדות בנות 13 ואף שלחו להם את "תמונותיהן" – תמונה של ילדה.


הפונים ניהלו עם הקטינות שיחות בעלות אופי מיני וחלקם אף שלח להן תמונות פורנוגרפיות. בהמשך, חלק מהפונים ביקשו לקיים מפגש ואכן נקבע מפגש שכזה. הפונים הגיעו לפגוש את "הילדה" שאיתה שוחחו בביתה, שלדבריה היה ריק מהוריה שבחו"ל.


בבית המתינה שחקנית צעירת חזות, כבת 18, והציגה עצמה כילדה שאיתה שוחחו. החלה שיחה, שנפסקה בצאת השחקנית מהחדר ועם כניסת התחקירן דב גילהר שהתעמת עם הפונים. בסמוך לאחר מכן הם נעצרו ע"י המשטרה ונלקחו לחקירה.


כנגד הפונים הוגשו כתבי-אישום בעבירות של – ניסיון למעשה מגונה (=בגין עצם ההגעה לביתן של הקטינות) וניסיון להטרדה מינית (=בגין עצם ההתקשרות והשיחות עם הקטינות).


הערה: ראה פרשת דנינו (2012) המלמדת אותנו כי בשורה התחתונה אין שום סיבה לעצור את הנאשמים (אפילו היה המעצר קצר). ניתן פשוט לזמנם לחקירה מבלי לעצרם.

 

כמעט כל הפונים הודו והורשעו בפרשה הזאת, מלבד אחד – להלן: קטיעי. קטיעי טען כי:


ראשית, בפועל לא הייתה שום ילדה בת 13 – לא במפגש ולא בשיחה בצ'אט. הכול נעשה מול אנשים בוגרים. מאחר שכך, לא ניתן להאשימו בהטרדה מינית של אדם בוגר או במעשה מגונה באדם בוגר כאשר זה הביע נכונות לתקשר איתו מינית והסכים למעשה הזה. (=ובקצרה: יש כאן הסכמה + מישהי שאינה ילדה).


שנית, בתנאי הגלישה האנונימית באינטרנט, בגדרם המשתתפים מציגים עצמם כטוב בעיניהם ומשחקים את "משחק הדמויות", אין הוא יכול להיות מודע לגיל או לזהות האמיתית של המשוחח עימו.


הערה: עם אחד הפונים הקלו מכיוון שלפני שהוא שוחח והגיע לפגישה, התחקירנית חרגה קצת מהמנדט שקיבלה בהיותה פונה אליו ראשונה בצורה אקטיבית (=על אף שהוא לא פנה אליה) ויזמה איתו מפגש.

 

בימ"ש השלום פסק: זיכה את קטיעי. הזיכוי נשען על 3 קביעות


1. העובדה שקטיעי יצר קשר עם התחקירנית ובעקבות ההתקשרות עמה הגיע לכתובת שלגביה סבר שמדובר בדירתה של הקטינה, כשבפועל מדובר היה בדירה שנשכרה ע"י צוות ערוץ 10, לא יוצאת מגדר מעשה הכנה לעבור עבירה (=כהכנה מותר לאדם להתכונן להכול אפילו היה זה רצח ראש הממשלה. הכנה אינה ענישה) ולכן אינה מגיעה כדי ניסיון לביצוע העבירה (= ניסיון הוא עניש כמו העבירה עצמה). (=ראה דיון בע"מ 27).


2. הקשר בין קטיעי לתחקירנית נותר באמצעות האינטרנט. האמצעי האינטרנטי, שמהותו היא האנונימיות, לא מאפשר למטריד בפוטנציה להעריך מי נמצא מאחורי המחשב המתקשר עימו, בן כמה הוא, מה יחסו לביטויים המיניים הנשלחים אליו וכ"ו... . מכיוון שכך, קטיעי לא יכול לגבש מודעות לפרטים האמיתיים של מי שהוא משוחח איתו. יש כאן מעין "משחק דמויות" שלא ניתן לדעת אילו פרטים אמיתיים ואילו לא. מכאן נובע למעשה שלא ניתן לייחס לו מחשבה פלילית לעבירות של הטרדה מינית או מעשה מגונה. (=ראה דיון בע"מ 24).


3. העילה השלישית שבה נתמקד במסגרת פס"ד זה - פעולתה של תחקירנית ערוץ 10 עלתה כדי הדחה פסולה, שמצדיקה את ביטול כתב-האישום נגד קטיעי מחמת הגנה מן הצדק [=מכשיר שמניח שאמנם יש אשמה אך מכיוון שמשהו בהליך נעשה שלא בצורה הוגנת/צודקת, אזי נעצור את התהליך ונבטל את כתב-האישום (ויודגש: אין מדובר כאן בזיכוי)].


ביהמ"ש השלום מציין כי: בהנחה שכן יש כאן מעשה מגונה, אזי ערוץ 10 הוא בבחינת משדל למעשה מגונה. כלומר, העניין הוא הדדי וגם ערוץ 10 הוא בבחינת מי שעשה עבירות פליליות. (יצוין כי: העליון לא התייחס לסוגיה זו שכן לא העלו אותה לפניו).

 

ביהמ"ש המחוזי פסק: ביטל את קביעתו של השלום ומרשיע את קטיעי


ראשית, לא בוצעה הדחה פסולה – שכן היוזמה להטרדה המינית של התחקירנית הייתה של קטיעי, שהרי הוא זה שהוביל את השיחות לכיוונים מיניים.


שנית, לא ייתכן להפוך את רשת האינטרנט ל"עיר מקלט" רק בשל האנונימיות של הדוברים. האינטרנט הוא בהחלט אמצעי לביצוע עבירה כמו באמצעים אחרים כמו שימוש בטלפון לצורך ביצוע הטרדה מינית.

 

עלתה השאלה: האם תחקיר עיתונאי שנערך באינטרנט ע"י תחקירנית שהציגה עצמה כקטינה ובעקבותיו הוגש כתב-אישום בעבירת ניסיון, הוא בבחינת הדחה שמקימה לנאשם טענת הגנה מן הצדק?

 

ביהמ"ש העליון פסק / השופטים הנדל,

 

איסוף ראיות – סוכן מדיח פרטי


רע"פ 1201/12 קטיעי נ' מ"י (2014) / פרשת ערוץ 10