מונופולין = הוא ריכוז של למעלה ממחצית הנכסים או השירותים בשוק בידיו של אדם אחד או חב' אחת. יצוין כי הס' העוסק במונופולין חל גם כשמדובר בספק (=מונופול) וגם כשמדובר ברוכש (=מונופסון).

 

הכלל הוא: כי עקרונית – מונופול משפטי – מותר. אין איסור על היות תאגיד מונופול ואין זה בלתי חוקי. ואולם, הדבר מחייב כללי התנהגות מיוחדים (=כפי שנראה בהמשך).

 

קיים הבדל בין מונופול כלכלי למונופול משפטי

 

מונופול כלכלי = בתחום הכלכלה מגדיר המונח מצב בו בשוק של מוצר (או שירות) מסוים קיים מוכר/יצרן אחד בלבד. דבר זה מקנה לאותו גורם, הקרוי "בעל המונופול" או מונופוליסט, שליטה בתחום פעילות בשוק, לרוב תוך הגבלה של התחרות בו. דוגמאות למונופולים, כפי שכבר ציינו, יכולים להיות: הכנסייה הקתולית בימי הביניים באירופה, ובישראל: חברת החשמל, רשות הנמלים (=בטרם הפרטת הנמלים) חברת "אגד" בישראל בתחום תעבורת הנוסעים בישראל, בטרם הותרה פעילות גורמים נוספים.

 

מונופול משפטי = "בעל מונופולין" הוא סטאטוס. סטאטוס משפטי שמצמיח חובות משפטיות (=מכוח פרק ד' לחוק), שלא חלות על מי שאינו בעל מונופולין. חוק ההגבלים העסקיים קובע 3 הגדרות חלופיות למונח "מונופולין":

 

א. שליטה ביותר מ-50% מהשוק [=ס' 26(א') לחוק].

 

ב. שליטה של מעל לאחוז מסוים בשוק, אשר אותה הגדיר שר המסחר והתעשייה כמונופולין [=ס' 26(ג') לחוק].

 

ג. קבוצת ריכוז [=ס' 26(ד') לחוק].

 

גוף כלכלי, אדם, חברה, שותפות או ישות משפטית אחרת, או אפילו מס' גופים כלכליים יחד (=במקרה של "קבוצת ריכוז"), העונה או העונים, לפי העניין, על אחת מ-3 החלופות של הגדרת "מונופולין" לעיל, הינו "מונופולין" כמשמעות המונח בחוק.

 

דוגמא למונופול משפטי: שטראוס, החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ, בזק. ויודגש – כאשר אנו מדברים על מונופול הכוונה היא על מונופול בשוק ספציפי ומסוים בו אותו מונופול עוסק.

 

משפט משווה

 

באירופה ובארה"ב - המונופול המשפטי כפי שהוגדר אינו מאפיין את המצב הרווח בעולם. תחום הגבלים הוא בין התחומים היחידים בעולם המשפט שהוא מאוד בינ"ל. כלומר, החוקים ההגבלים בישראל קרובים מאוד בזהותם לחוקים ההגבליים של אירופה וארה"ב. הדבר הוא נוח שכן מאפשר לנו להשתמש בפסיקה זרה. בכל הקשור לעניין המונופולין מ"י שונה מבחינת חוקיה – באירופה ובארה"ב קוראים לפירמה שהיא מונופוליסטיתdominant position - כלומר, עמדה דומיננטית בשוק. עמדה דומיננטית שיכולה אף להיות מקושרת לנתחי שוק שונים – אם זה 50%, 60%, 70% ולפעמים גם 40% - הכול בהתאם לסיטואציה ולנתח השוק עליו מדובר.

 

בישראל – נקטו בשיטה אחרת לפיה כל חברה מעל 50% היא מונופול!

 

 

מיזוג חברות

 

מיזוג חברות = עסקה בה נרכשות מניות בתנאים מסוימים, או נרכשים עיקר עסקי החברה. נקודת המוצא בכל העולם היא שמיזוגים הוא לרוב דבר טוב, שכן המיזוג יכול לחסוך בעלויות, לשפר תהליכי ייצור, להביא ליעילות כלכלית, לשיפור טכנולוגי וכו...

 

הכלל הוא: כי המיזוג מצריך לעיתים אישור מראש.

 

הכיצד זה עובד?

 

בדיני ההגבלים העסקיים, מיזוג חברות, יכול לבוא לידי ביטוי באופן בו חברה הפועלת בענף מסוים יכולה לשאוף למזג לתוכה חברה אחרת, המתחרה בה, רק כדי לבטל את האיום על מעמדה בשוק. חברות, התכוונות להתמזג, עשויות ליפול בגדרם של תנאים מסוימים המחילים על המיזוג את דיני ההגבלים. במקרה כזה, קיים צעד מקדים של קבלת אישור מהממונה על ההגבלים העסקיים.

 

החברות צריכות להמציא לממונה הודעת מיזוג. הממונה יאשר או ידחה את המיזוג, לפי השאלה האם הציבור או התחרות באותו ענף יפגעו. רק אם ניתן האישור, רשאיות החברות להתמזג. ביה"ד להגבלים עסקיים רשאי להורות על פיצול חברה שהיא תוצאה של מיזוג בלתי-חוקי.

 

 

הסדר כובל

 

הסדר כובל = הסדר כובל הוא העוולה הנפוצה ביותר בהגבלים עסקיים. הסדר כובל הוא הסדר בין בני אדם המנהלים עסקים, בו (לפחות) אחד הצדדים מגביל את עצמו, באופן העלול להפחית התחרות בינו לצדדים אחרים. הסדר כובל מתקיים כאשר יש הסכמה לגבי המחיר שיידרש או ישולם עבור מוצר או שירות, כאשר מוסכם על הרווח שעשוי להיות מופק, כאשר מתבצעת חלוקת שוק (=חלוקה גאוגרפית או לפי סוג הצרכנים), או כאשר ההסכם נוגע לכמות או איכות המוצר או השירות המסופק.

 

הכלל הוא: כי הסדר כובל הוא אסור, אלא אם הותר מפורשות בחוק, או שהוא בהתאם לפטור סוג, או שקיבל פטור מאת הממונה על ההגבלים העסקיים או שקיבל אישור מביה"ד להגבלים עסקיים (=ס' 4 לחוק).

 

 

קרטל

 

הסדר כובל מוכר לציבור הרחב כקרטל. קרטל = הוא סוג של הסדר כובל. מדובר באיגוד של ספקים (=יצרנים, יבואנים, נותני שירות וכדומה), אשר מתאגדים יחדיו על מנת לבטל את התחרותיות בניהם ולהגדיל את רווחי המשתתפים יחסית לתנאי השוק התחרותי.

 

מכיוון שהתאגדות קרטלית פוגעת בתחרות החופשית, הקרטל נחשב בלתי חוקי במדינות בעלות מדיניות כלכלית פתוחה ושוק תחרותי.

 

למרות זאת קיימים קרטלים לאומיים אשר מקבלים הכשר חוקי מטעם המדינה.

 

תפקידו של הממונה על ההגבלים העסקיים לפקח ולמנוע התאגדות של קרטלים. יחד עם זאת, לחברות מסוימות ניתנת הרשות לתאם מחירים בתנאים מיוחדים וזאת על מנת לעודד השקעות ופיתוח המשק.

 

דוגמא למקרה שארע: בשנות ה-90 הועמדו לדין חברות ביטוח גדולות בישראל, באשמת הקמה של קרטל לתיאום מחירי פרמיות, צמצום כיסויים והגבלת הנחות. "כלל", "סהר ציון", "מגדל", "המגן" ו"מנורה" הגיעו לעסקת טיעון עם פרקליטות המדינה, ואילו החברות "איילון" ו"הפניקס" המשיכו בהליך המשפטי והורשעו. על החברות שהורשעו נגזרו קנסות כבדים, ועל מנהליהן הוטלו עונשים של קנסות ועבודות שירות. מנהלי כל החברות שהשתתפו בקרטל נאלצו להתפטר מתפקידם.

 

 


עודכן ב: 07/08/2019