הזמר מאור אדרי חתם בתחילת דרכו על הסכם בלעדי לתקופה של שלוש שנים עם חברת ההפקות ג'רני הפקות בע"מ, לפי ההסכם החברה תשווק את הזמר, והתמורה תיקבע על בסיס ההפרש שבין דרישת הזמר לתשלום, לבין המחיר שהשיגה חברת ההפקות בפועל.

 

כלומר עבור כל הופעה שתוצע לזמר על ידי חברת ההפקות, הזמר ידרוש מחיר מסוים, והרווח של החברה יקבע בגין הפרש התמורה, אותה תשווק חברת ההפקות, לבין המחיר שדרש הזמר. עם זאת מספר חודשים לאחר חתימת ההסכם נתגלע סכסוך בין הזמר לחברת ההפקות והוא ביטל את ההסכם.

 

חברת ההפקות הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה במסגרתה עתרה לצו שיורה על אכיפת ההסכם, להצהרה כי רק החברה יכולה לשווק את הופעותיו של הזמר למשך כל תקופת ההסכם, ודרשה צו גילוי מסמכים למתן חשבונות, בו נדרש הזמר לגלות את כל ההופעות ששיווק שלא באמצעותה.

 

בית המשפט המחוזי קבע כי ההסכם הופר על ידי הזמר בתירוצים שונים, שהתחלפו חדשות לבקרים. עוד קבע כי הסיבה האמיתית לביטול ההסכם נעוצה באחיו של הזמר, שנכנס לתמונה ופעל כסוכנו של הזמר לשיווק הופעותיו, שלא באמצעות חברת ההפקות ובניגוד להסכם.

 

יחד עם זאת, בית המשפט לא קיבל את התביעה לאכיפת ההסכם וקבע כי יחסי אמן וחברת הפקות הינם יחסים שמצריכים אמון ושיתוף פעולה, בבחינת מעין חוזה לשירות אישי. גם אם אינו עומד על ההגדרה במדויק של חוזה לשירות אישי, ההיגיון החל עליו הינו דומה.

 

יצוין כי חוק החוזים תרופות קובע כי אין לכפות עשייה של קבלה של שירות אישי, אולם החוק אינו מגביל תביעת פיצויים בשל הפרת חוזה לשירות אישי, ומשכך קבע בית המשפט כי חברת ההפקות זכאית לקבל את מלוא המסמכים והחשבונות עד למועד הגשת כתב התביעה.

 

האם יש להורות על אכיפת ההסכם מאחר למרות חוסר האמון בין הצדדים?

 

חברת ההפקות ערערה לבית המשפט העליון, וטענה כי ההסכם שנחתם בינה לבין הזמר הוא הסכם תיווך, והיה על המחוזי להורות על אכיפתו. בהמשך ההליך חזרה בה מבקשתה, מאחר ולאור הזמן שחלף הפך ההסכם לבלתי אכיף.

 

חברת ההפקות ביקשה מבית המשפט העליון שיקבע באופן עקרוני שאין מדובר בהסכם לשירות אישי, אלא מדובר בהסכם לתיווך, לאור השלכות הרוחב של פסיקת בית המשפט המחוזי על הענף.

 

העליון קבע כי אינו דן בנושאים תאורטיים, אולם הביע דעתו בעניין מבלי לקבוע מסמרות, כי אין המדובר בהסכם תיווך לאור התמורה הקבועה בהסכם, והעובדה כי הזמר אינו יכול לדעת את הכנסות חברת ההפקות, ולכל הפחות מדובר בהסכם שנדרשת בו מידה גבוהה של אמון, ובין הצדדים אין כל יחסי אמון.

 

חברת ההפקות טענה כי המחוזי לא הורה על מתן חשבונות לאורך כל תקופת ההסכם, אלא עד מתן הגשת התביעה. עוד קבע כי מרגע שנקבע שאין יחסי אמון בין הצדדים, אזי הדבר משליך על הזכות הכללית של קבלת חשבונות, המחייבת להראות כי נתקיימו יחסי אמון.
בנוסף קבע כי חברת ההפקות טענה שהיא מתווכת ובפסיקה הועלו ספקות אם מתווך זכאי לסעד של מתן חשבונות.

 

יש לך שאלה?

פורום בית דין לעבודה ופיטורין שלא כדין

 

בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי גם אם רצתה חברת ההפקות לתבוע פיצויי קיום החוזה, הרי שצו למתן חשבונות לא יועיל לה, מאחר ורווחי הזמר מהופעות אחרות כלל אינם רלוונטיים. וציין כי בכדי לממש את תביעתה תצטרך חברת ההפקות, להוכיח לאלה הופעות היתה יכולה לשווק את הזמר ובאיזה מחיר, ולכאורה השאלה כמה הרוויח הזמר אינה רלוונטית.

 

ע"א 7099/13