סעיף 14 - מי צריך את זה בכלל?

לחתום או לא לחתום? זו השאלה שנשאלתי ע"י לקוחה, שביקשה שאחווה את דעתי, האם כדאי לה, אחרי 3 שנות עבודה באותו מקום, לחתום על סעיף 14. מאחר והתשובה שלי לא הייתה תשובה של "כן" או "לא", אלא הענקתי לה הסבר מפורט וממצה עם טבלה של "בעדים" ו"נגדים", אעניק גם לכם הסבר קצר אודות סעיף 14.

סעיף 14, הרי הוא סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, אשר קובע הסדר מאוד מיוחד לתשלום פיצויי פיטורים: הסעיף קובע שתשלום קבוע לקרן פנסיה או לקופת תגמולים או לביטוח מנהלים וכיו"ב, יכול לבוא במקום פיצויי פיטורים, וזאת באחד משני מקרים: (1) אם חל על הצדדים הסכם קיבוצי שמסדיר את זה, או (2) אם שר התמ"ת אישר זאת וככל שאישר. על-מנת להחיל את סעיף 14 בין עובד ומעביד צריכה להיות הסכמה של שני הצדדים, דהיינו, המעביד צריך להחתים את העובד על הסכמה מפורשת.

בהנחה, שלא חל עליכם הסכם קיבוצי כלשהו אשר מסדיר את החלתו של סעיף 14, כאן יהיה המקום לומר לכם שלמעשה, ישנו אישור כללי של שר התמ"ת (היום שר הכלכלה), שניתן עוד בשנת 1998, שקובע שאם המעביד מפריש דרך קבע, אחוז מסויים ממשכורתו של העובד לקופת פנסיה או קופת תגמולים או לביטוח מנהלים או כיו"ב, בהתאם לתנאים הקבועים בהיתר, אזי המעביד יהיה פטור מתשלום פיצויי הפיטורים ביום פיטוריו של העובד, והעובד יקבל אך ורק את הכספים שנצברו בקרן כפיצויי פיטורים.

כיום, נהוג שהמעביד מפריש 8.33% ממשכורתו של העובד מידי חודש, עבור פיצויים, ועוד 5% עבור תגמולים (שהם חיסכון לפנסיה) וכן על המעביד לשלם לעובד עבור ביטוח אובדן כושר עבודה. למה דווקא 8.33%? משום שפיצויי פיטורים הם, כידוע, משכורת אחת עבור כל שנת עבודה. כדי לחסוך במשך שנה אחת (12 חודשים), סכום השווה למשכורת אחת (100%), יש לחסוך בכל חודש 8.33% מהמשכורת.

אם כן, מה כ"כ מיוחד בהסדר הזה? מה שמיוחד בו, הוא שהמעביד מוותר על הזכות לקבל את הכספים שהופרשו בחזרה, הוא מוותר עליהם לטובת העובד. כלומר, גם אם העובד יתפטר, העובד יהיה זכאי לקבל את כל הכספים שנצברו, לזכותו.

נשמע נהדר! אם כן - איפה הקאטץ'? הקאטץ' הוא כזה: החוק קובע שפיצויי פיטורים יש לחשב לפי המשכורת האחרונה, כפול מספר שנות הוותק. אדם שעובד שנים ארוכות באותו מקום עבודה, צפוי שמשכורתו תעלה עם השנים. אך כאשר חותמים על סעיף 14, בכל פעם שעולה המשכורת - אמנם גובה ההפרשות עולה בהתאם, אך אין מבצעים תיקון רטרואקטיבי, וכך יכול לקרות, שבעת פיטוריו של עובד שחתום על סעיף 14, הסכום שיהיה צבור בקופה יהיה נמוך, לפעמים משמעותית, מהסכום שהיה מגיע לו אילו לא היה חותם על סעיף 14. 

אכן קאטץ' משמעותי. ובכן, מדוע כדאי לי לחתום על סעיף 14? רק בשביל האפשרות, כמובן, שתקבלו את הכסף במקרה שתתפטרו מרצונכם.

ראוי לציין ולספר, שהמנגנון של סעיף 14 הוא מנגנון מאוד עדין. הרי הוא "משחרר" את המעביד מתשלום פיצויי פיטורים לעובד! וזאת הסיבה, רבותיי, שבשורה ארוכה של פסקי דין של ביה"ד לעבודה, נקבע, שאם המעביד לא ביצע את ההפרשות לעובד בדייקנות ובדקדקנות בהתאם לתנאים שבהיתר הכללי של שר התמ"ת, הסעיף לא יחול במקרה של פיטורים, והמעביד עדיין יחוייב לשלם לעובד את מלוא פיצויי הפיטורים כדת וכדין. כלומר: המעביד יהיה מחוייב להשלים לעובד את "ההפרש" שנוצר, אם נוצר, בין הסכום שנצבר בפועל בקופה לבין הפיצויים המלאים שלהם זכאי העובד עפ"י החוק.

האם סעיף 14 יכול לחול רטרוקאטיבית? זאת השאלה ששאלה אותי הלקוחה שהזכרתי בתחילת דבריי. התשובה היא לא. לכל היותר אפשר להחילו 3 חודשים אחורנית. הלקוחה שעובדת כבר 3 שנים באותו מקום עבודה יכולה להתחיל לצבור זכויות לפי סע' 14 רק מיום חתימתה ואילך (או לכל היותר 3 חודשים אחורנית). ומה עם שלוש השנים שקדמו לו? עליהן יחול הדין הכללי, הרגיל.

מאז שנת 2008, חלה חובת הפרשה לפנסיה ולפיצויים לגבי כלל העובדים במשק, בהתאם לצו ההרחבה שהחיל את חובת הפנסיה. העקרונות של הצו דומים מאוד לסעיף 14: העובד יקבל את מה שהופרש גם אם הוא מתפטר. אבל, וזה אבל גדול - אם העובד יפוטר הוא עדיין יהיה זכאי להשלמת פיצויי פיטורים לפי חוק, משום שאחוזוני ההפרשה עפ"י צו ההרחבה אינם מגיעים ל- 8.33% אלא להרבה פחות מכך.

בגדול, אפשר לסכם ולומר, שהחתמת העובד על "סעיף 14" איננה משחררת את המעביד מתשלום פיצויי פיטורים, כל עוד שהמעביד ממלא אחר הכתוב בסעיף ככתבו וכלשונו. אם חתמתם על סעיף 14 ואתם עומדים בפני פיטורים, עכשיו יהיה זה זמן טוב לבדוק - האם המעביד הפריש כראוי, שאם לא כן, פתוחה בפניכם הדרך לתבוע את המעביד בגין מלוא פיצויי הפיטורים.