בתאריך 20/05/13 ניתן פסק דין חשוב ביותר בבית המשפט העליון, בנושא כתובה (כתובה היא המסמך המחייב, עליו חותמים בעל ואישה, אשר מתחתנים כדמו"י). 


כבוד בית המשפט העליון הבהיר, בפסק דינו מתאריך 20/05/13, שלאחר שחתן יהודי, אשר מתחתן כדמו"י (כדת משה וישראל), חותם על הכתובה, הוא מחויב לה ולא יוכל לתקנה לאחר שחתם עליה. בנוסף לכך, קבע כבוד בית המשפט שבעל שחותם על כתובה לא יוכל לטעון לאחר מעשה, שחתם בלי להבין את ההשלכות של חתימתו על הכתובה.


המקרה הנ"ל, שהתגלגל לבית המשפט העליון, עסק בבקשתם של ילדיי אישה שנפטרה, לקבל את הכתובה מהעיזבון של בעלה, לו הייתה נשואה במשך 30 שנים.


פסיקתו של בית המשפט העליון, הפכה למעשה סופית את מוסד הכתובה שבדין היהודי לדבר מחייב ביותר. יודגש, שגם לפני פסיקה זו, הכתובה הייתה מחייבת, אך נראה כי כעת בית המשפט העליון הסיר כל ספק קל בעניין - בית המשפט העליון קבע שההתחייבות שבכתובה אינה סמלית, אלא מחייבת - הסכום שהחתן נוקב בו ביום חתונתו ישוערך כערכו ליום הנישואין וישולם לכלה במקרה של פטירה (או גירושין), כשהוא צמוד למדד מיום הנישואין. עוד נקבע, שאם הכלה לא תהיה בחיים, כדי לתבוע, יוכלו ילדיה להיכנס לנעליה ולתבוע במקומה. בדרך זו, הם יוכלו למעשה לקבל את הכסף לו הייתה זכאית אימם, לו הייתה בחיים.


אציין, שלמרות הדברים שנקבעו בפסק הדין שניתן בשבוע האחרון, כב' השופט אליקים רובינשטיין קבע באותו פסק דין, שעל הרבנים עורכי החופות להעיר לחתנים, במקרים בהם הם נוקבים בסכום מופרז בכתובה - במקרה בו החתן "מתלהב" יתר על המידה ונוקב בסכום גבוה מדי, על הרב להסב את תשומת ליבו לכך שעל אף המעמד הרומנטי והחשוב, כדאי שלא יפריז בעניין סכום הכתובה (כלומר, שלא ינקוב למשל בסכום של שני מיליון שקלים).


מניין נוצרה הכתובה?


הכתובה נוצרה ע"י חז"ל בתקופת ההלכה ולא מוזכרת בתורה. הכתובה נוצרה עקב כך, שבתקופת התורה, נדרש מתן ביטחון כלכלי לאישה אלמנה, במידה שבעל נפטר ואלמנתו נותרה ללא רכוש, משום שבאותה התקופה היא לא ירשה את בעלה ולא עבדה.


חשוב לציין כי באופן כללי, אין "כפל מבצעים" מבחינת בתי הדין הרבניים – אם אישה תקבל רכוש משמעותי, היא תאלץ בדרך כלל לוותר על הסכום שבכתובה. מנגד, אם היא תקבל את כתובתה, היא תידרש לוותר על רכוש. אולם, לא מדובר במדע מדויק וכל מקרה ייבחן לגופו.