אדם פונה לבדיקה שגרתית של נקודות חן בגופו. בעקבות זאת הוא נשלח לבצע ביופסיה של נקודה חשודה. הנגע מוסר מגופו ונשלח לבדיקת מעבדה. בחלוף זמן מה, מגיעה תשובה מרגיעה. חולפים מספר חודשים ומחלת סרטן העור פורצת בצורה חריפה. בעקבות זאת מחפשים הרופאים מהי הסיבה לפרוץ המחלה בצורה כל כך דרמטית ומחליטים לערוך בדיקה חוזרת של אותה בדיקה. למרבה התדהמה מסתבר כי היתה טעות בבדיקה וניתן היה לגלות את המלנומה הממאירה כבר בבדיקה הראשונה אשר פורשה כתקינה.

 

נשאלת השאלה אם בסופו של דבר אובחנה המחלה, מדוע יש מקום להגיש תביעה נגד המוסד הרפואי והאם יש סיכוי להצליח בתביעה כזו.

נטייתו הטבעית של כל אדם מן הישוב, היא לקשור בין התוצאה שקרתה לו ובגינה הוא מבקש לקבל פיצוי באמצעות תביעה , ובין האירוע המזיק כלומר, הבדיקה השגויה. לפיכך חובה להבהיר כי מעשה הרשלנות מקים למעשה זכות תביעה על הנזק הנוסף שנגרם לחולה עקב הטעות, או על כך שהמחלה שלו הוחמרה.

 

החולה לא יוכל אם כן לתבוע כלל במקרה כגון זה, אך ורק בשל הופעתה של המחלה, שכן ברור שהממסד הרפואי אינו אחראי לעצם קיומה של המחלה. לעומת זאת ניתן יהיה לתבוע ברשלנות בשל העובדה שאלמלא הטעות בפענוח המוקדם, החולה היה ניצל לגמרי או חייו לא היו מתקצרים, וממילא איכות חייו היתה טובה יותר.

 

השאלה את מי ניתן לתבוע תוכרע באמצעות מערכת היחסים שנוצרה בין החולה הניזוק ובין המזיק, והוכחת טיבו של הקשר האמור. ככלל מעבדה רפואית החוסה תחת כנפי קופת חולים או מבצעת בדיקות רפואיות עבור קופת חולים באורח עצמאי, תיכלל בתביעה האמורה כמזיקה ישירה, ואילו קופת החולים או הגוף המפנה לבדיקה, ייחשב כאחראי באחריות שילוחית וייכלל בתביעה זו גם כן. יודגש כי הפיצוי שיקבע, יחולק בין הנתבעים על פי שיעור אחריותם וכל אחד מהם יישא בחלק שיפסק.

 

תנאי לקבלת פיצוי יהיה הוכחה כי הגוף הרפואי בין אם מעבדה בקופת חולים או בית חולים , אחראי למחדל האמור . האחריות לאירוע המצער, טעונה הוכחה במספר רמות ותוכרע לטובת החולה, אם ניתן יהיה להוכיח כי הסיבה למצבו נעוצה בהפרת חובת הזהירות שחבה המעבדה לחולה. חובת הזהירות המורכבת משני פנים (מושגית ומיוחדת) ניתן להוכיח בדרך כלל בנקל, בשל הכרת המשפט בקיומה של חובה זו וכמובן כעולה מנסיבות המקרה.


חובת הוכחת הקשר בין הפרת חובת זהירות לבין הנזק שנגרם לתובע

 

בנוסף וכתנאי חובה, יש להצביע על קיומו של קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות כמוסבר, לבין נזק שארע לניזוק. בנושא זה ראוי להדגיש כי חובה לדעת מהו טיבו של הנגע, האם ניתן להבחין בו בקלות ובלא כל מיומנות או שמא יש צורך בבעל מקצוע מיומן ובכיר כדי לגלותו.

 

קל יותר יהיה להוכיח את התביעה מבחינה עובדתית, אם כל עובד מעבדה, אף הזוטר שבהם, היה מבחין בקיומו של הנגע אף בלא ניסיון או הכשרה מיוחדים , וההפך. חובה לפיכך להיעזר בעורך דין מיומן ומומחה אשר יוכל לתת מענה נכון לאור ניסיונו בתחום זה.

 

לאחר הוכחת יסודות עוולת הרשלנות, מגיע השלב המכריע מבחינת החולה, והוא שיעור הפיצויים שיפסק לו . שיעור הפיצוי יושפע ראשית מן המצב האובייקטיבי בו מצוי החולה עקב המעשה או המחדל הרשלני, בהשוואה למצבו אלמלא הטעות. לפיכך חובה להיעזר בחוות דעת רפואית אשר תעריך את נכותו של התובע, ואשר תקבע איזה חלק מנכות זו יש לייחס לגורם הרשלן.

 

ניתן יהיה להיעזר בחוות דעת שיקומית במידת הצורך להערכת צרכי שיקומו או צרכי הסיעוד של התובע כמו גם ניידותו וכדומה. שאלת ראשי הנזק כמו גם שיעור הפיצוי מחייבת התייחסות נפרדת ומיוחדת, ודורשת אף היא מיומנות ומקצועיות על מנת לקבל מקסימום פיצוי. במסגרת זו ייאמר כי דרישת הפיצוי מושפעת מנתונים אישיים המשתנים מתובע לתובע, וכרוכה בהוכחת הטענות ותמיכתן בחוות דעת מקצועיות מתחומים שונים על פי מצבו של התובע.