בוררות ככלי יעיל ליישוב סכסוכים עסקיים

בעלי עסקים נתקלים בקונפליקטים במהלך חייו של העסק, קטן כגדול. הקונפליקטים יכולים להיות בין מנהלי העסק לבין לקוחותיו ו/או ספקיו ובין מרכיבי העסק (שותפים, בעלי מניות, עובדים).

בין העסקים שנתקלים בקונפליקטים נמנים גם עסקים משפחתיים בהם יכולים להיווצר קונפליקטים רוויי רגשות שיחסי המשפחה ומשקעים הנלווים אליהם עשויים לגרום להסלמת הקונפליקט.

אין כל ספק- שהאמצעי היעיל ביותר (הן מבחינת השקעת משאבים כספיים והן מבחינת השקעת משאבי זמן יקר) הוא המשא ומתן. ככל שניתן לסגור את הדברים "בתוך הבית" – כן ייטב.

עם זאת, הלא בתוך עמנו אנו יושבים: פעמים רבות קימת התחושה, שרק נקיטתם של אמצעים משפטיים כאלה או אחרים- יכולה להניע סוג כזה או אחר של משא ומתן (בלתי אמצעי או באמצעות גישור), וכשאין הוא צולח- הרי שהדבר מובא להכרעתו של צד שלישי בלתי תלוי בין אם בית המשפט ובין אם בורר.

מכיוון שעל בתי המשפט מוטל לרוב עומס כבד, נטייתם של אלה היא להפנות את הצדדים (פעמים רבות תוך הפעלת לחץ כזה או אחר) להליכים אלטרנטיביים כגון גישור או בוררות. בשעתו קידמה הנהלת בתי המשפט גם הליך מקדמי הקרוי מהו"ת- בו מופנים הצדדים בתחילה לפגישה אצל מגשר, בה הוא מסביר להם על הליך הגישור ובודק אתם אפשרות ליישב את הסכסוך בגישור. אם לא צולח הדבר- חוזרים לבית המשפט.

יתרה מזאת, בימים אלה נבחנת בכנסת יוזמה להעביר סכסוכים מסוימים (כגון ליקויי בניה ו"תביעות פח" לבוררות חובה.

מומלץ למנהל עסק לכלול בחוזי ההתקשרות עם ספקים ו/או לקוחות סעיף יישוב סכסוכים, המקציב זמן למו"מ בלתי אמצעי בין הצדדים ולאחר מכן פנייה להליך של גישור המוגבל בזמן ולהגדיר בחוזה שכשכל אלה לא צלחו תיעשה פנייה לבוררות- שגם היא מוגבלת בזמן, כאשר הצדדים מחויבים לקיום ההליכים ברצף.

רבים חוששים מבוררות בשל תובנה שאינה מדויקת, לפיה פסק בורר (שאינו שופט מקצועי) הוא למעשה חלוט – ללא אפשרויות תקיפה מעשיות. יש לציין כי חוק הבוררות מכיל כבר מקדמת דנא עילות בטלות המאפשרות תקיפת פסק בורר בבית המשפט (עם הוכחת קיומה של אחת מעשר עילות ביטול הפסק שבסעיף 24 לחוק ביחד עם ההוכחה עפ"י הוראות סעיף 26 לחוק שפסק הבורר גרם לעיוות דין).

אמנם נכון, בתי המשפט מעריכים ומקדמים את השימוש בהליכי בוררות ולכן לא ימהרו לפסוק על ביטול פסק בורר- אלא שבשנים האחרונות, עת חוקק תיקון 2 לחוק הבוררות תשכ"ח- 1968, שונו הכללים: בניגוד לעבר- ברירת המחדל שבדין היא חיוב הבורר לנמק את פסקו. כמו כן כונן התיקון שלושה מסלולים לניהול בוררות:

· המסלול הקלאסי: מסלול שהיה קיים עוד טרם התיקון- תקיפת פסק הבורר על ידי הגשת בקשה לביטולו מחמת קיום אחת מעשר העילות שברשימה הסגורה שבסעיף 24 תוך הוכחה שפסק הבורר גרם לעיוות דין. מסלול זה מאפשר לבעלי הדין לוותר על פסק בורר מנומק.

· המסלול הפרטי: מותווה בסעיף 21א' לחוק, בו ניתן לערער בזכות על פסק בורר בפני ערכאת ערעור של בוררים. במסלול זה לא ניתן לוותר על הנמקת פסק הבורר, ואף מומלץ לנהל בו פרוטוקול של דיוני הבוררות. בנוסף לכך ניתן לתקוף את פסק הבורר בדרך של בקשה לביטולו- רק אם מוכיחים (בצד קיומו של עיוות דין בפסק הבורר) קיומן של שתיים מתוך עשר העילות שבסעיף 24: תוכן הפסק מנוגד לתקנת הציבור, או קיומה של עילה על פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.

· המסלול הציבורי: מותווה בסעיף 29ב' לחוק, בו ניתן לבקש רשות לערעור על פסק הבורר בפני בית המשפט- אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין שיש בו כדי לגרום לעיוות דין. מסלול זה מחייב ניהול פרוטוקול ישיבות הבוררות ונימוק פסק הבורר כמובן. לכשהוגש ערעור על פסק בורר, יכולים הצדדים להעלות במסגרת הערעור טענות בעניין ביטול פסק הבוררות על פי אחת מעילות הביטול שבסעיף 24.

הליך בוררות יכול להתנהל ביעילות על פי הסכם בוררות המגדיר את מסלול הבוררות ומגביל אותו בזמן.

חשוב להדגיש כי על הבוררים חלים אותם כללי אי התלות והגילוי הנאות החלים על שופטים, השואבים את כוחם וסמכויותיהם מהסכמת הצדדים למנותם באמצעות הסכם הבוררות והוראות הדין.

יישוב סכסוכים יעיל נע על הציר שבין משא ומתן בלתי אמצעי, דרך הליך גישור (אם לא צלח המו"מ) ומשם אל הליך בוררות (אם לא צלח הגישור). הסכסוך יגיע אל בית המשפט רק בהתקיים עילת ביטול כאמור לעיל או במסגרת ערעור על פסק בורר בבוררות שהתנהלה במסלול הציבורי – הכל כאמור לעיל.

בכל מקרה, ובלבד שפסק הבורר גורם לעיוות דין- פתוחה בפני הצד המעוניין לבקש מבית המשפט את ביטולו כמוסבר לעיל לגבי כל אחד ממסלולי הבוררות על פי התיקון האחרון.