מתי הוצאת הילד לחו"ל תיחשב כחטיפה? באלו מקרים לא מחויבת המדינה להשיב את הילד לארצו? האם ישראל חתומה על אמנת האג? מדוע חשוב להיעזר בעורך דין מומחה כאשר נקלעים לסיטואציה שכזו? על כל השאלות האלו - נשיב במאמר שלפניכם/ן. המאמר מנוסח בלשון זכר, אך מופנה לשני המינים.


חטיפת ילדים


התופעה של חטיפת ילדים על ידי הוריהם היא קשה ומורכבת. התופעה נפוצה יותר בקרב בני זוג שהכירו בחו"ל אולם הם בעלי זיקה לישראל, בקרב בני זוג שחלקו את זמנם פעם בחו"ל פעם בישראל, לרוב לקראת הליכי גירושין, עת מתעורר בין ההורים סכסוך משמורת ו/או מחלוקת באשר למקום המגורים המטיב עבור הקטין/קטינים.


אז, בוחר אחד הצדדים, לקחת את הילד למדינה אחרת, ללא הסכמתו של ההורה השני ומבלי שסוגיית המשמורת ו/או מקום המגורים הקבוע ו/או המטיב לקטין, הוכרעה על ידי בית המשפט. אמנת האג ובשמה המלאה: האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים, מבקשת לתת מענה למצב זה ולהשיב את הילד למקום מגוריו הטבעי.


ישראל היא בין המדינות החברות באמנת האג וזו נקלטה במשפט הישראלי בחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991. משמעות הדבר היא שכאשר נחטף ילד ממדינה אחרת לישראל, אזי הרשויות בארץ מחויבות לפעול להשבת הילד למדינת המקור, אלא אם מתקיימים החריגים המפורטים באמנה, אשר נציג בהמשך מאמר זה.


בכל מקרה של חטיפת ילדים, זקוקים שני הצדדים לייצוג של עורך דין מקצועי ומנוסה, המתמחה בחטיפת ילדים ובאמנת האג, אשר יפעל בכל האפיקים הרלוונטיים להשגת התוצאה הרצויה: השבת הילד לארץ המקור או הישארותו במדינה שאליה נלקח.


חשוב להדגיש כי ההליכים בכל הנוגע לחטיפת ילדים, הינם הליכים מהירים מאוד. כך למשל, מרבית התגובות צריכות להיות מוגשות במהירות, לעיתים תוך שעות בודדות(!), בליווי אסמכתאות וראיות, לרבות חומרים בשפה האנגלית. עורכי דין העוסקים בחטיפת ילדים יהיו מיומנים להגיש את הדברים - במהירות הנדרשת ומבלי לפגוע במקצועיות וטיב הטענות.


תכליתה של אמנת האג


אמנת האג נכתבה מתוך השקפת עולם, כי הוצאת ילד מהמדינה בה הוא חי, ללא הסכמת שני הצדדים, היא מעשה המנוגד לטובתו של הילד, הזקוק לחיי שגרה יציבים וקבועים. כמו כן, זוהי הפרה של זכויות המשמורת שלהן זכאי ההורה השני, אשר לא נתן את הסכמתו ליציאת הילד לחו"ל. משכך, מבקשת האמנה לסייע להורה אשר ילדו נחטף, להשיב את הילד למקום מגוריו הרגיל ולהותיר את שאלת המשמורת לערכאה המשפטית המוסמכת.


לאמנה יש תכלית נוספת, והיא יצירת הרתעה מפני חטיפת ילדים. זאת - על ידי קביעה כי המדינות החתומות על האמנה מחויבות לפעול להחזרתו של הקטין לארץ המקור - בהקדם האפשרי. באופן הזה, מבקשת האמנה להפוך את מעשי החטיפה לבלתי יעילים.


ואכן, כל מדינה החתומה על אמנת האג, מחויבת להפעיל אמצעים ראויים על מנת להשיב את הילד הנחטף לארצו, למעט מקרים חריגים. מדינת ישראל, כאמור, חתומה גם היא על האמנה, כאשר ישנם מצבים שבהם ילד נחטף מישראל לחו"ל ולהפך, ילדים אשר חיים במדינה אחרת ונחטפים לישראל.


מהי חטיפה?


על פי סעיף 3 לאמנת האג, חטיפת ילד או אי החזרתו שלא כדין, משמעה הוצאת קטין מארץ מגוריו, ללא הסכמת ההורה השני, תוך הפרת זכויות המשמורת שלו. כלומר, ישנו תנאי להגדרת הוצאת הילד כחטיפה, והוא כי ההורה האחר הפעיל את זכויותיו בעניין זה של משמורת, או היה מפעילן, לולא מעשה החטיפה. נבהיר כי זכויות המשמורת שעליהן מדובר, הן על פי דין המדינה שבה מתגורר הילד, ולא על פי דין המדינה הזרה שאליה נלקח. כמו כן, נציין כי האמנה חלה על קטינים עד גיל 16 בלבד.


לשון האמנה מתייחסת לשני מושגים: חטיפה ואי החזרה כדין. מהו ההבדל בין השניים?


במקרה הראשון, נלקח הילד למדינה אחרת ללא הסכמת ההורה השני.


לעומת זאת, אי החזרה כדין, משמעותה כי הוסכם בין ההורים על הוצאת הילד לחו"ל לזמן מסוים, וההורה הפר הסכם זה ולא שב עם הילד. במידה והילד לא הוחזר, אזי תחול אמנת האג והמדינה שאליה נלקח הילד, תהיה מחויבת להחזירו לארץ המקור, אלא אם חל אחד החריגים שבאמנה.


החשיבות לפעול במהרה - היזהרו מעיכובים!


השבת הילד לארץ ממנה הוצא, מצריכה מן ההורה לפעול בזריזות וללא שיהוי: ראשית, בשל מגבלת הזמן הקבועה באמנת האג, המחייבת את ההורה להתחיל בהליכים תוך שנה מיום החטיפה. שנית, על מנת למנוע מן ההורה שנטל את הילד ממקום מגוריו הקבוע האחרון, לבסס את החריגים אשר יפורטו להלן, אשר יכולים למנוע את החזרת הילד לארץ שממנה הוצא.


החריגים לאמנה או מתי הילד לא יוחזר לארץ המוצא?


כאמור, כל מדינה החתומה על אמנת האג, הינה מחויבת לפעול להשבת הילד הנחטף לארצו. אולם, לכלל זה יש סייגים המנויים בסעיף 12 ו-13 לאמנה. סעיף זה קובע מספר חריגים אשר בהתקיימם, המדינה שאליה נחטף הילד, לא תהיה מחויבת להורות על החזרת הילד לארץ שבה הוא מתגורר כדרך קבע.


חובת ההוכחה כי אחד מן החריגים מתקיים, מוטלת על ההורה המתנגד להחזרתו של הילד:


1. מבחן ההשתלבות - במידה ויוכח כי הילד השתלב כבר בסביבתו החדשה, אזי יתכן שהמדינה אליה נחטף הילד, לא תהיה מחויבת להורות על החזרת הילד. מבחן זה כולל עבודה מאסיבית של עורך דין לענייני חטיפת ילדים והלקוח, על מגוון נרחב של ראיות שקיימות בעניין זה, המצביעות על כך שהילד השתלב בסביבתו החדשה.


2. אי הפעלת זכויות משמורת: ההורה השני (או לצורך ההבנה, ההורה שילדו נחטף) לא פעל למימוש זכויות המשמורת שלו על הילד בעת החטיפה, כך שרואים בו כמי שלמעשה הסכים עם מעבר הילד לארץ אחרת.


3. רצון הילד: במקרה שבו הילד מתנגד להחזרתו והינו בגיל וברמת בגרות כזו שמן הראוי להביא בחשבון את דעתו בעניין זה, יתכן ורצונו ישמש עילה לאי השבתו לארץ המקור.


4. חשש לפגיעה בילד: זהו מצב שבו קיים חשש חמור כי החזרת הילד למדינה שממנה נלקח, תגרום לו לנזק פיזי או נפשי, או תעמיד את הילד בדרך אחרת, במצב בלתי נסבל.