בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני: מה עדיף?

בכל תיק גירושין בו מטפל עורך דין משפחה, נדרש הוא להחליט בפני איזו ערכאה להביא את ענייניהם של בני הזוג: בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הרבני. החלטה זו נדרשת, לאור קיומה של סמכות מקבילה בין שתי הערכאות הללו, בשלושת הנושאים המרכזיים בהליך הגירושין: משמרות הילדים, מזונות אישה וחלוקת הרכוש. מתן הגט הוא עניין הנתון לסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני.

הסברה הרווחת בציבור היא כי בית המשפט לענייני משפחה, היא הערכאה העדיפה להתדיינות עבור נשים ואילו בית הדין הרבני, הוא המקום הנכון עבור גברים. הנחה זו מקורה בהבדלי הגישות שבין שתי הערכאות: בית הדין הרבני השמרני מחד, הפוסק רבות על פי הדין הדתי ובית המשפט לענייני משפחה הליברלי מאידך, הפוסק על פי הדין האזרחי.

אמנם, יש אמת רבה בהנחה זו, אולם, הניתוב של התיק איננו אוטומטי. עורך דין משפחה בונה בכל תיק, על פי נסיבותיו, את האסטרטגיה המתאימה לניהול יעיל ומוצלח של התיק ובהתאם לה, מחליט איזו ערכאה מתאימה יותר. ישנם מצבים בהם, יראה לנכון עורך הדין, להגיש תביעה בבית הדין הרבני, למרות כי הוא מייצג את האישה ולהגיש תביעה בבית המשפט לענייני משפחה, כאשר הוא מייצג את הבעל.

נדגיש כי העיתוי להגשת התביעה הוא מאוד קריטי מן הטעם כי הסמכות המקבילה יצרה מרוץ סמכויות בין שתי הערכאות וככלל, הראשונה בזמן, היא זו שקנתה סמכות לדון בנושא אשר הובא בפנייה. על כן, אין להשתהות בפנייה לקבלת ייעוץ וייצוג משפטי של עורך דין משפחה.

כאשר הלקוח פונה בשלב מוקדם אל עורך דין משפחה, הוא מאפשר לעורך הדין לבחון את כל דרכי הפעולה ולבחור במתאימה ביותר,

משהוא אינו מוגבל על ידי הליכים אשר ננקטו על ידי הצד שכנגד.

לעניין רכישת הסמכות, חשוב לציין כי אף אם הוגשה תביעה אל בית הדין הרבני, אין פירושו של דבר כי הדיון בהכרח ייערך שם. זאת משום שתביעת גירושין, בה נכרכו נושאים שונים, חייבת לעמוד בשלושה תנאים מצטברים, על מנת שבית הדין הרבני אכן ירכוש סמכות:

1. כנות התביעה: התביעה הוגשה מתוך רצון אמיתי לסיים את חיי הנישואין, כאשר התובע פירט את עילת הגירושין.

2. כריכה כנה: רצון כן להתדיין בנושאים אשר נכרכו בתביעת הגט במסגרת בית הדין הרבני, להבדיל ממצב שבו כרך התובע את העניינים השונים בתביעת הגירושין, כצעד טקטי אשר נועד למנוע מבת הזוג לפנות אל בית המשפט לענייני משפחה.

3. כריכה כדין: פירוט מלא של המידע הרלוונטי בכל נושא, למשל, אם כרך התובע את עניין הרכוש, עליו לפרט את כל הרכוש של בני הזוג.

נטל ההוכחה כי מתקיימים כל התנאים הנ"ל הוא על התובע וכאשר לא עמד בנטל זה, ייתכן מאוד כי הסמכות לדון תועבר אל בית המשפט לענייני משפחה.