האם לסבים יש זכות להסדרי ראייה עם נכדיהם?

 

החוק בישראל מקנה לסבים ולסבתות, זכות להסדרי ראייה עם הנכדים, רק במקרה שבו בנם או בתם, נפטר, זאת מתוך הנחה כי ההורה שנותר בחיים, עלול ליצור, שלא לטובת הילדים, נתק בין הסבים לנכדים. אולם, החוק אינו מקנה לסבים זכות להסדרי ראייה בכל מקרה אחר, לרבות במצב של גירושי ההורים, זאת למרות כי גם במצב זה, עלול אחד ההורים להערים קשיים על הקשר בין הילדים, לבין הוריו של בן הזוג השני. 

 

רבים טוענים כי נכון יהיה לשנות את החוק ולקבוע לדור השלישי, זכות להסדרי ראייה עם הנכדים, בפרט שהחוק מטיל כיום חובת מזונות על הסבים. במה דברים אמורים? על פי החוק, ניתן לחייב את הסבים במזונות נכדיהם, כאשר ילדם ההורה, אינו עומד בחיוב המזונות ולא ניתן לאכוף את החיוב העומד נגדו, למשל, כאשר הוא עזב את הארץ. נראה כי מדובר בפרדוקס, שהרי החוק, מחד, מטיל על הסבים חובת מזונות, אולם מאידך, אינו מקנה להם זכות להסדרי ראייה עם הנכדים. 

 

חשוב מכך, ככלל, הנחת המוצא היא כי קיומו של קשר רציף בין נכדים לבין הסבים, תורמת להתפתחותם של הילדים ולתחושת ביטחון ושייכות. על כן, יצירת זכות לסבים של הסדרי ראייה עם נכדיהם, אינה רק צודקת כלפיהם, כמי שיכולים להיות מחויבים בתשלום מזונות הנכדים, אלא גם מטיבה עם רווחת הנכדים והלוא, טובת הילדים היא העיקרון המנחה בדיני המשפחה. 

 

לאור כל זאת, ייתכן כי יהיה נכון לערוך שינויים בחוק, אשר יאפשרו לבתי המשפט להפעיל שיקול דעת, האם להתערב בקביעתם של הורים לגבי הקשר בין ילדיהם לסבים, אולם חשוב מאוד להדגיש כי כל מקרה צריך להיבחן לגופו, על פי נסיבותיו. שהרי, מטבע הדברים, ישנם מצבים בהם התערבות בית המשפט על ידי כפיית קשר בין הילדים לסבים, לא תשרת את טובת הילדים, למשל כאשר יש קרע משפחתי עמוק בין הצדדים. במצב זה, אכיפת זכות הסבים לקשר עם נכדיהם, יכולה להציב את הילדים במרכזו של הסכסוך ולגרום להם לפגיעה פסיכולוגית.