תיקון הצהרת הון לאחר הגשתה לפקיד השומה האם מותר ומתי? מאת: אריה בר און עורך דין, רו"ח

"הצהרת הון" הינה דוח אשר נישום נדרש להגיש לפקיד השומה על פי דרישה לפי סעיף 135 (1) לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה) . הדוח מוגש במסגרת סמכותו של פקיד השומה לדרוש ידיעות ומידע בנוסף לדוח השנתי על ההכנסות לפי סעיף 131 לפקודה . הצהרת ההון היא:"דוח על הונו ונכסיהם של אותו אדם, או של בן זוגו ושל ילדיהם שהם זכאים בעדם לנקודות זיכוי או נקודות קצבה, או על נכסים שהוא משמש לגביהם כנאמנו של אדם אחר...".

הדוח נדרש, בדרך כלל, לתום שנת המס שחלפה או תום שנת מס מוקדמת יותר. בהצהרת ההון מתבקש הנישום לפרט את כל הנכסים וההתחייבויות למועד הנקוב על גבי הטופס. ההצהרה מוגשת על גבי טופס מובנה של רשות המיסים שזיהויו על פי מספר 1219 .

בדרך כלל הנישום נדרש להגיש הצהרת ההון הראשונה לשנת המס הקודמת למועד פתיחת התיק שלו במס הכנסה.

רצוי ומומלץ להקדיש תשומת לב רבה למילוי נכון מדויק ומפורט של הצהרת ההון הראשונה, מפני שהיא מהווה בסיס לכל השוואה שתעשה כנגד הצהרת הון שתוגש למועד מאוחר יותר.

 

מילוי הצהרת ההון באופן רשלני תוך השמטת נכסים או התחייבויות עלול לסבך את הנישום בקביעות של פקידי המס בדבר הפרשי הון בלתי מוסברים, או בטענות שהנישום העלים הכנסות בין שתי התקופות הנדונות.

כאשר הנישום נתקל בטענה כי מפקח המס "גילה" הכנסה לא מדווחת, עליה הוא נדרש לשלם מס בשיעורי מס גבוהים עליו לבקש מפקיד השומה רשות לתקן את נתוני הצהרת ההון הקודמת.

 

התיקון נדרש כדי להסביר כי לא בגידול הון עסקינן אלא בטעות, וכי בדוח שהוגש על ידי הנישום בעבר הושמטו פרטים או הכנסות, אשר הכללתם בדוח המתוקן תאיין את הטענה כי הועלמה הכנסה.

על פי ניסיוני, בדרך כלל בקשה לתקן את נתוני הצהרת ההון תענה בסירוב מצד מפקחי המס או הממונים עליהם. כמו כן בקשה לתיקון עלולה להעלות חשד כי הדוחהקודם מולא באופן לא רציני.

בגב טופס 1219 (טופס הצהרת ההון) נכתבו דברי הסבר לאופן מילוי הטופס מחלק א’ עד חלק ז’.

תשומת לב הנישום מופנית להערות הנמצאות בסוף הטופס ובהן נאמר:

"אי הגשת הצהרה זו במועד בצירוף כל המסמכים הנדרשים תגרום להטלת קנס בגין כל חודש פיגור לפי סעיף 188 (ז) לפקודת מס הכנסה, וכן מהווה הדבר עבירה פלילית על פי סעיף 215 לפקודה. רישום פרטים כוזבים בהצהרה, השמטת נכסים בבעלותך וכן אי הגשת הצהרת ההון במועד, מהווים עבירה פלילית על פי הוראות סעיפים 216 ו- 220 לפקודת מס הכנסה"

ההערות הנ"ל מדגישות כי בהצהרת הון חובה לכלול פרטים מלאים ונכונים, ואסור להשמיט מידע על הנכסים שבבעלות מגיש המסמך.

סעיף 216 לפקודת מס הכנסה מתאר עבירה לפי חלק י"א הפקודה שכותרתו: "עונשין" . כלומר, מדובר בחלק המפרט את העבירות הפליליות שבפקודת מס הכנסה. לפי הסעיף אדם אשר ללא סיבה מספקת לא קיים את הדרישה להגשת הצהרת הון והשמיד או הסתיר מסמכים שיש להם ערך לעניין השומה, כולל מסמכים לאימות הצהרת ההון שלו עובר עבירה פלילית.

אדם אשר במזיד, בכוונה תחילה, שכוונתו להתחמק ממס או לעזור לאדם אחר להתחמק ממס, על ידי מסירה בדוח לפי פקודת מס הכנסה אימרה או תרשומת כוזבת עובר עבירה חמורה לפי סעיף 220 לפקודה.

 

לתשומת לב רואי החשבון ויועצי המס המסייעים לנישומים למלא את פרטי הצהרת ההון גם למסייע יש אחריות למילוי נכון של הנתונים בטופס.

אם כן, האם לאור ההוראות הנ"ל שבפקודה יכול נישום אשר התיק האישי שלו נמצא בביקורת שומה לטעון במהלך דיון שומה שכבר החל, שהוא מבקש לתקן את הנתונים שמסר בהצהרת ההון שבידי פקיד השומה ?

כמו כן נשאלת השאלה כיצד מתיישב האמור בהערה הנ"ל בטופס, שרישום פרטים כוזבים או השמטת נכסים מהווים עבירה פלילית עם מתן האפשרות לתיקון נתוני הצהרת ההון?

ובכן, בעת השוואת הון בין שתי הצהרות, עם גילוי הכנסה לא מדווחת לכאורה, נשאל הנישום האם יש לו הסבר לפער בין ההכנסות המדווחת בדוחות המס השנתיים לבין הגידול שנתגלה בהון שלו. הנישום יכול לטעון כי מסיבה זו או אחרת לא נכלל חלק מההון שלו באחת מהצהרות.

מצב זה יתכן כאשר ההצהרה הראשונה מולאה בחסר על ידי בן הזוג מגיש המסמך וכעבור שנים, או בעת דיון שומה מתברר כי קיימים נכסים נוספים השייכים לתא המשפחתי שלא דווחו במלואם.

 

למשל, כספים בחשבונות בנק בחו"ל אשר מומשו והועברו להשקעה בישראל. יתכן שנכסים אלה הם אשר יצרו את גידול ההון הבלתי מוסבר. זו רק דוגמא אחת מני רבות למצב בו נדרש שיקול דעת של אנשי המס לתת רשות לתקן את הצהרה, ולא למהר להפעיל סמכויות פורמאליות שהחוק מעניק להם.

 

אם פקיד השומה יסרב לאפשר תיקון הצהרת הון, והסוגיה תגיעה לדיון בבית משפט, ברור שבית המשפט יתעלם מסירוב פורמאלי זה בבואו לחקור את המצב לאשורו כדי לעשות משפט צודק.

הסוגיה של תיקון הצהרת הון עלתה בפסק דין בתיק עמ"ה 286/02 פקיד שומה ירושלים נגד יוסף יזדי. המערער(הנישום) הגיש הצהרות הון על פי דרישת פקיד השומה אחת לסוף שנת 1996 ואחת לסוף שנת 1999 .

 

משנתגלה גידול הון בהשוואה בין ההצהרות, המערער הגיש על דעת עצמו הצהרת הון נוספת על פיה סכום נכסיו נמוך יותר. המערער טען שהצהרת ההון הראשונה שגויה ויש לאמץ את הצהרתו הנוספת.

 

במהלך הדיון המשפטי המערער שב וטען כי גם ההצהרה הנוספת שהגיש אינה מדויקת, וביקש להגיש הצהרת הון שלישית. פקיד השומה סרב לאשר הגשת הון בפעם השלישית לאותה שנה.

בכל אחת מהצהרות ההון שהוגשו הנישום הצהיר בחתימת ידו על גבי הטופס כי הפרטים שמילא בטופס הם מלאים ונכונים. פקיד השומה לא הפעיל את הסנקציות שבסעיף 216 לפקודה למרות, שהיה ברור שחלק מההצהרות לא היו נכונות.

מסקנה נוספת מהדיון הנ"ל הינה כי אם יש סיבה משמעותית לתקן טעות שנעשתה בתום לב, על פקיד השומה לאפשר לנישום לבצע תיקון זה. זאת מאחר שאם העניין יגיע לדיון בבית משפט סביר להניח, השופט בבבוא לקבוע את עמדתו בנושא, יביא בחשבון את התיקון המתבקש בהון הנישום גם אם לא יוגש טופס הצהרה חדש המתקן את המעוות.

 

לא יתכן שבגלל סירוב פורמאלי של פקיד השומה יינתן פסק דין לא נכון ולא צודק, והנישום ישלם מס על גידול הון , שבעצם לא היה ולא נברא.