מהי ראיה פורנזית?

 

ראיות פורנזיות יכולות להימצא בזירת ביצוע העבירה בדמות של D.N.A, טביעות אצבע, טביעות נעל, וכדומה. כמטרייה רחבה, על זירת העבירה אלו הן ראיות חפציות שמהן ניתן ללמוד על הלך הרוח של מבצע העבירה.

 

מהי ראיה נסיבתית?

 

ראיה נסיבתית הינה ראיה הנלמדת מהנסיבות האופפות את הראיה, וממנה בית המשפט מסיק על פי מבחן ניסיון החיים והשכל הישר כי העבירה בוצעה בהתאם לגרסת המאשימה, בדרך כלל כתב האישום.

 

האם בתי המשפט יכולים להרשיע על סמך ראיות נסיבתיות?

 

בתי המשפט בארץ כאשר שאבו את תוכן המשפט האנגלי, בעיקר, יחד עם המשפט האמריקאי, במעטי מעט, הגיעו למסקנה לאור הפסיקה, כי ניתן לבסס הרשעה בפלילים על סמך ראיה פורנזית (ט"א,D.N.A , טביעת נעל וכדומה) גם כאשר הראיה היא אחת ויחידה. אולם, לכלל זה מצוי סייג : הסבר הנאשם הן במסגרת החקירה במשטרה והן במסגרת פרשת ההגנה מוסר הסבר סביר להימצאות הראיה.

 

המסקנה הנדרשת ותהליך הסקתה

 

ראשית, נוכח אופיי הראיה, כאשר טיב הראיה, המהימנות של בית המשפט ליתן אודותיה, מגולגל לפתחו, חדשות לבקרים, ומעלה לא מעט תמיהות ותהיות, משום הרשעת אדם חף מפשע, על בסיס ראיה אחת ויחידה.

 

אולם, בית המשפט חייב להזהיר עצמו, פעם אחר פעם, ללא כחל וסרק, תוך בדיקת עצמו, תוך שלילת כל תזה חילופית אחרת שהעלתה או לא העלתה ההגנה, כי הנאשם ואין אחר הימנו ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. ושוב, תוך בדיקת גרסת ההגנה גם אם הנאשם אינו נמנה על "ל"ו צדיקים".

 

יתירה מכך, בית המשפט מחויב לתור אחרי היפותזות אחרות גם אם אינן מצויות תחת ההגנה כל זאת כדי לבסס הרשעה גם אם קובע בית המשפט כי הנאשם שיקר במהלך עדותו, רק כאשר לא נותרת מסקנה אחרת בית המשפט מרשיע.

 

שנית, לא זו ואף זו, אלא גם בית המשפט מחויב לתור אחרי גרסת ההגנה, נעצור לרגע קט ונשאל מדוע בית המשפט חייב לחפש דרכים "לטובת הנאשם" כדי להצדיק את גרסתו? נראה על פניו כי בית המשפט תופס צד, אלא מאי מלכתחילה הידיעה או הסברה או היפותזה, אינה מצויה בידיעת הנאשם, שכן כבר בשלב ההקראה או במהלך הוכחות התחוור למאשימה ידיעה זו או לחילופין התחוור להגנה במהלך פרשת ההגנה ואז צפוי שהנאשם יטענה מיד וכך הידיעה או ההיפותזה מגיעה בסוף ולא בתחילה, תלוי כל מקרה לגופו.

 

אסביר באמצעות התרחיש הבא - דירתו של חיים נפרצה באחד מהימים הקרים של החורף. לאחר תקופה של מספר ימים טביעות אצבע מצאו מקומם במערכת "האפיס" (מערכת שהמשטרה מאחסנת בה ט"א) נמצאו המעתקים (דגימה של טביעות אצבע) שנלקחו מהחלון הפנימי של הדירה.

 

לאחר בדיקה של 12 נקודות רציפות בט"א עלה במערכת האפס, כי טביעות אלה שייכות בקירוב של 99 אחוזים לאודי. מכאן, מגולגל הנטל על אודי להסביר מדוע נמצאה הט"א בחלון ביתו של חיים בחלק הפנימי. אודי עלול לעלות טענת הגנה כי עבד בניקיון חלונות, במסגרות, פילגש של אשת חיים ועוד.

 

הבסיס המשפטי

 

תהליך הסקת המסקנה מהנסיבות האופפות את האירוע תוך שילוב ראיות נסיבתיות נבחן במסגרת תהליך המחולק ל- 3 מבחני משנה, כפי שנקבע בע"פ 616/99 בן-שלוש.

 

מבחן ראשון, בית המשפט מאבחן כל נסיבה בודדת כאשר, בבסיסה בית המשפט בוחן האם ניתן לבסס הרשעה רק באמצעותה ואז עובר למבחן השני, מצרף את כל הנסיבות תוך בחינה אם יש במסכת הראיות ממבט גבוה, המקים את ההרשעה לפחות את המסקנה המפלילה במידה וכן בית המשפט מחויב לבחון היפותזות אחרות למסקנה המפלילה והשלב הזה נקרא השלב השלישי.


מהי מידת ההוכחה הנסיבתית מספיק ברמת הסתברויות במשפט אזרחי או מעל לכל ספק סביר?

 

בע"פ 524/77 בית המשפט קובע באופן חד משמעי כי כל ראייה נסיבתית מצריכה הוכחה מעל לספק סביר" (להלן: "הלכת מזרחי"). הלכה מושרשת ושזורה כחוט השני בפסיקתו של בית המשפט העליון ע"פ 6695/07 נאסר; ועוד.

 

מהן דרכי הוכחה של הראיה הנסיבתית?

 

אף כאן נעזר בדוגמא הבאה, רמי רצח את רינה. קלי ראתה את הרצח הרי לנו עדות ישירה אם בית המשפט יתן מלא אמון לעדותה של קלי. אלא מה יקרה אם נניח שרינה בביתה ואלוהים נפרד ממנה בטרם עת (נרצחה), רמי היה באזור על פי איכון סלולר, רמי ביקר את רינה, (לא בביתה אלא סמוך בחנות פרחים) סמוך לאירוע הנטען בכתב האישום כך על פי עדות של קלי. (יודגש כי במקרה זה יוספה לא ראתה את הרצח).

 

הנה כי כן, עננינו הראות כי מערכת עובדתית מעט שונה שכן, הראשונה מדובר על עדות ישירה והשנייה על ראיות נסיבתיות אשר המסקנה אם כן אם לאו היא מסקנה מפלילה. יודגש כי שתיהן אם בית משפט יתן את מלוא האמון לקלי. בית המשפט מחויב לקבוע אם האם ניתן "לסמוך" על קלי ואם כן, אזי אם ניתן לבסס הרשעה על סמך הממצאים בזירה? (איכון נייד, צפייתו של רמי, סמוך לרינה שעת האירוע ועוד).

 

במידה וכן, בית המשפט מחויב לבחון היפותזות אחרות גם אם הנאשם משקר או הראיות מטעמו אינן בקנה אחד עם גרסתו, גם אם אינן מתיישבות במאה אחוזים. שכן, הנאשם לא יודע מה בדיוק קרה בבית ולכן לא יכול ליתן הסברים. ולכן, גם אם נמצא כי הנאשם אינו דובר אמת במאת האחוזים. במקרנו, רמי מספיק שיניח הסבר וגם אם לא יניח הסבר המתקבל על הדעת עדיין בית המשפט מחויב לבחון הסברים, ואילו ימצא הסבר שכזה יורה על זיכויו מיד.

 

כל האמור אינו תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה כל המלצה - כל מקרה לגופו המחייב ייעוץ אישי ודיסקרטי כל העושה שימוש במאמר זה על דעתו ושימושו האישי- מאמר זה באמצעות חיים אליה עו"ד לתעבורה ומשפט פלילי משרד עורכי דין חיים אליה.
 


עודכן ב: 06/06/2017