לפנינו סכסוך שמתגלגל כמו כדור שלג – שהתחיל בין סכסוך בין לקוחות והתגלגל לסכסוך בין המייצגים שלהם. אני יכול לנסות ולהעיד רק מעצמי שלפעמים פשוט צריך לדעת איפה לעצור. ביהמ"ש העליון איננו מכריע האם עצם הגשת התלונה תהווה לשון הרע, אבל כן מכריע שאין בעצם הגשתה כדי להוות הגנה אוטומטית אשר תאפשר מחיקה על הסף של תביעה שהוגשה בעילה כזו. לעניות דעתי ברור שכל עוד התלונה הוגשה בתום לב, אין לאפשר לתבוע לשון הרע בגינה, דבר אשר יהווה בסופו של יום חסם נוסף בפני עו"ד ולקוחות המעוניינים לשפר את פני המקצוע על ידי אחד הכלים הבודדים שהחברה מאפשרת, כלי התלונה המשמעתי.

  

אני מתאר לעצמי שהכותרת שלמעלה תביא חלק מהציניקנים לגחך, ובכל זאת.

  

אני כבר למעלה מ 10 שנים עו"ד ונדירים (מאד) המקרים בהם לקוחות (אן הצדדים שכנגד) יוצאים מביהמ"ש מרוצים יותר מאשר היו משנכנסו לבית המשפט.

 

למה?

 

התהליך ידוע ומוכר, ומלא תלאות לרוב:


מגיעים לעו"ד ומשלמים לו שכ"ט כבד.


מגיעים לביהמ"ש ומשלמים אגרות, הוצאות, שליחים ו"שונות".


ההליך מתנהל לו לאיטו, כרפסודה בים פתוח, הסוף אינו נראה באופק.


השופט/ת לפעמים מכיר/ה את התיק ולפעמים פחות, החלטות לעיתים דורשות ערעורים.


ערעורים מתארכים ולעיתים אף בערעור ביהמ"ש של ערעור טועה ומנציח מצב קיים.


לעיתים הצדדים האחרים לתיק אינם בוחלים בכל מעשה כדי להקשות.


ביהמ"ש דוחף לפשרות לעיתים למרות שברור שאין סיבה להתפשר.


ההליך נמשך שנים, וברקע ממשיכים הכסף והדם הרע להישפך.


אבל- מעל הכל- הדבר שהכי קשה, הוא הפגיעה בנפש.

 

 כן כן, תתפלאו, אבל רוב האנשים, קצת אחרי הכעס ו/או תחושת הנקם ו/או העצבים הראשוניים שגורמים להם להגיע מראש לביהמ"ש, במקום לנסות בכל מחיר פתרון אחר (ומיד תראו שיש) מחליפים את הרגשות של הכעס ברגשות של תסכול ומיאוס מההליך.

  

רגשות התסכול נמשכים ככל שההליך נמשך (כאמור שנים), מתגברות מדיון לדיון, מהחלטה להחלטה ובסופו של דבר, למרבה הצער, הרגשות השליליים אף עלולים להשפיע על הבריאות.

  

כשנכנסים אלי לקוחות ומבקשים ממני שאקח אותם לביהמ"ש אני מקביל להם את בית – המשפט לבית- חולים- צריך לעשות כל מה שאפשר כדי לנסות להימנע מלהגיע לשם.

 

הפיסקה האחרונה מביאה אותי לסיבה שהתחלתי את הסדרה הנוכחית- ביום שלישי האחרון, בשעה טובה, התחלתי ללמוד גישור.

  

בשבועות הקרובים אעדכן כאן על הלימוד, על תובנות שאני מקבל במהלך הלימוד, על מחשבות, שאיפות, רצונות ובעיקר- בהתאם לכותרת- כיצד נעזרים בכלי הגישור כדי לייצר עולם טוב יותר.

 

התובנה הראשונה שקיבלתי, היא שגישור הוא למעשה ריפוי הסכסוך

  

שהדי במרומים, כי למרות שהגשמתי את כל חלומותיהם של הוריי הרומנים, ונהייתי עו"ד, אני תמיד מתקנא בעבודת הרופאים שמצילים חיים ממש.

  

נכון כל עו"ד שיודע להגן על המקצוע יספר לכם איך הוא מציל נפשות, אבל בינינו- זה לא אותו דבר.

 

עכשיו, אני מרגיש, שלמרות שנראה שלעולם לא אחזיק אזמל בניתוח מוח, יש לי הזדמנות מצוינת לרפא- אם לא אנשים ממש, לפחות סכסוכים.

 

אז בשמחה רבה אני יוצא לדרך, ללמוד את רזי ריפוי הסכסוך, או בשמו הידוע יותר, גישור - היינו לבנות גשרים בין אנשים, אשר נשרפו ולעיתים נראים כבלתי ניתנים לתיקון.

  

מישהי אמרה לי פעם שכשאומרים לה לא לשרוף גשרים היא עונה may the bridges I've burned light my way.

  

אני אומר god, give me the power to rebuild any bridge that was burned, so we will always have a way to go anywhere.

  

אמשיך לעדכן, סטיי טיונד.