לעיתים אדם מגלה כי ניתן נגדו פסק דין (או החלטה), במעמד צד אחד. בדרך כלל הדבר קורה עקב היעדר התייצבות לדיון או אי הגשת כתב הגנה.


מקרים כאמור עלולים לקרות בשל נסיבות שונות, להלן מספר דוגמאות: ראשית, אי ידיעה כי הוגשה תובענה בבית המשפט או כי קיימת חובת התייצבות לדיון, וזאת למשל בשל היעדר המצאה של הזמנה לדין או כתב התובענה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי. שנית, אדם אשר בשל חוסר הבנה אינו מייחס חשיבות הנדרשת לכתב התביעה שנמסר לו. שלישית, היסח דעת או רשלנות. רביעית, התעלמות במודע.


על פי הדין, קיימים שני סוגים של מקרים בהם ניתן לבקש את ביטלו של פסק הדין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד.


האחד, כאשר פסק הדין או ההחלטה ניתנו עקב פגם מהותי בהליך. לדוגמה: כאשר הנתבע לא הוזמן כדין או כאשר לא נמסר לו כתב התביעה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי. השני, כאשר לא ניתן להצביע על פגם מהותי בפסק הדין שניתן במעד צד אחד.


ביטול פסק הדין עקב פגם בהליך


על פי פסיקת בתי המשפט, כאשר מתרחש פגם בהליך, אשר בעקבותיו נותן בית המשפט פסק דין (או החלטה) פגום, זכאי מי שניתן נגדו פסק הדין (או ההחלטה) לדרוש את ביטולו בעילה של ביטול מתוך חובת הצדק.


בנסיבות האמורות, בית המשפט, בשלב זה, אינו בוחן את טענות ההגנה של מבקש ביטול פסק הדין או ההחלטה, ואינו בוחן האם ההחלטה או פסק הדין נכונים וצודקים לגופם. במצב דברים האמור, על בית המשפט לבטל את פסק הדין או ההחלטה וזאת על מנת להבטיח הליך דיוני תקין, ובלשון אחרת, ביטול פסק הדין (או ההחלטה) אינו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, אלא סמכותו של בית המשפט לביטול פסק הדין היא סמכות שבחובה.


הטעמים לכלל האמור מושתתים על העיקרון כי לכל אדם הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אלא בדרך משפטית ובדרך תקינה, וכי יש ליתן לכל אדם הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון.


יצוין, כי יש הרואים בזכות הביטול של פסק דין או החלטה מ"חובת הצדק" משום זכות בעלת אופי חוקתי הכרוכה בעקרון היסוד בדבר ההזדמנות השווה שיש ליתן לבעל דין למערכת השיפוטית ולטעון בה את טענותיו.


בית המשפט מוסמך לעכב או לבטל הליכי הוצאה לפועל לאחר ביטול פסק הדין


בסוג המקרים שבהם מבקש ביטול פסק דין או החלטה אינו יכול להצביע על פגם, הרי שסמכות בית המשפט לביטול פסק הדין מסורה לשיקול דעתו. עת בוחן בית המשפט את בקשתו לביטול פסק הדין או ההחלטה במקרים כאמור, בוחן התקיימותם של שני תנאים מצטברים:


ראשית, סיבת המחדל שהביאה לאי התייצבות או התגוננות (למשל, בשל אי הבנה, בהיסח דעת או רשלנות, מחד גיסא, והתעלמות מדעת תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, מאידך גיסא). שנית, מהם סיכויי ההצלחה של המבקש את ביטול פסק הדין בהליך העיקרי.


השאלה השנייה היא החשובה ביותר. יחד עם זאת, יצוין כי בשלב זה, המבקש אינו חייב להראות, כי הגנתו איתנה ובטוחה, ודי אם יראה קיומה של הגנה אפשרית.

להשלמת התמונה יובהר כי במקרים של ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בית המשפט רשאי לעכב את הליכי ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין, אם וככל שנפתחו, ואף לבטלם.


על פי תקנות סדר הדין האזרחי על העותר לביטול החלטה או פסק דין להגיש את בקשתו בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה או פסק הדין.

 

לסיכום, במקרים מסוימים על אף שניתנה החלטה או פסק דין במעמד צד אחד, בית המשפט רשאי לבטלם, בשים לב, בין היתר, לשאלה, האם נפל פגם מהותי במתן פסק הדין או ההחלטה. בנסיבות בהן יורה בית המשפט על ביטול פסק הדין או ההחלטה, רשאי להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל (אם וככל שנפתחו כאלה לביצוע פסק הדין) ואף לבטלם.

 

מאת: אבי פרדל, עורך דין.

 

כל האמור במאמר זה הינו מידע כללי וראשוני בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או חוות דעת משפטית. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום טרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.