חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 מונה, בין היתר, מקרים שבהם קמה עילה לביטול חוזה אשר נכרת בין הצדדים מחמת פגם ברצון של המתקשר, אשר מידתו ועוצמתו מצדיקים את ביטול החוזה. עילות כאמור עשויות לקום למשל במקרים של טעות, הטעייה, כפייה ועושק. במאמר זה אתמקד בעילה לביטול חוזה מחמת טעות (סעיף 14 לחוק החוזים).


משמעותה של "טעות" בדיני חוזים הינה קיומו של פער בין המציאות כפי שנתפסת על ידי הצדדים לחוזה לבין המציאות כהווייתה. במילים אחרות, הערכה שגויה של המציאות כפי שהיא בפועל. בעניין זה יצוין כי טעות יכול שתהיה הן בעובדה והן בחוק (סעיף 14(ד) לחוק החוזים).


החוק מבחין בין טעות של צד אחד לחוזה לבין טעות משותפת של הצדדים לחוזה


בחוק החוזים ישנה אבחנה בין התקשרות בחוזה עקב טעות של צד אחד, כאשר הצד השני ידע על כך או היה עליו לדעת, ועל כן ישנו רבב בהתנהגותו לעומת טעות משותפת של שני הצדדים לחוזה (לא דבק רבב בהתנהגותו של הצד השני לחוזה) [סעיף 14(א)-(ב) בהתאמה].


סעיף 14(א) לחוק החוזים מתייחס לטעות של צד אחד לחוזה וקובע, כי מי שהתקשר בחוזה תקף עקב טעות יהיה רשאי לבטל את החוזה בהתקיים שלושת היסודות הבאים: 1. קיימת טעות יסודית (אשר בעטיה נכרת החוזה). 2. הצד השני של החוזה ידע בפועל או היה צריך לדעת על הטעות. 3. קיומו של קשר סיבתי בין הטעות לבין כריתת החוזה. בלשון אחר: לולא הטעות, הצד שמבקש לבטל את החוזה לא היה מתקשר בחוזה.


לעומת זאת, בחוק החוזים מוגדרת טעות משותפת של הצדדים לחוזה, אשר בגינה תקום עילה לביטול החוזה בהתקיים התנאים המפורטים להלן: 1. קיומה של טעות אצל הצד המבקש לבטל את החוזה. 2. היעדר ידיעתו של הצד השני על הטעות. 3. קיומו של קשר סיבתי בין הטעות לבין ההתקשרות בחוזה.


בהתקיים שלושת התנאים האמורים, בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו, ורשאי להורות על ביטול החוזה מטעמי צדק. בנוסף בית המשפט רשאי לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה (סעיף 14(ב) לחוק החוזים).


מהאמור לעיל עולה, כי עת צד לחוזה מבקש לבטל את החוזה בשל טעות משותפת, בית המשפט יבחן את התקיימותם של התנאים האמורים ובנוסף יבחן וישקול אף האם מן הצדק להורות על ביטול החוזה.


דוגמה שבגינה עשויה לקום עילה לביטול החוזה על יד צד כלשהו בשל טעות הינה טעות בכל הנוגע לייעוד נכס שנמכר ולשווי הזכויות הנגזרות מכך (בנסיבות מסוימות).


טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה אינה מקימה עילה לביטול חוזה שנכרת


יצוין כי מהגדרת טעות שבסעיף 14 לחוק החוזים הוחרגה טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה, קרי לא תקום עילה לביטול חוזה עקב טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה.


חוק החוזים אינו מגדיר מהי טעות שבכדאיות העסקה. והשאלה מהי טעות שבכדאיות העסקה נדונה והוכרעה בפסקי הדין של בתי המשפט.
לעניין השאלה מהי טעות בכדאיות העסקה אימץ בית המשפט את תיאוריית הסיכון (הוצעה על ידי פרופ' דניאל פרידמן), ועל פיה מדובר בטעות שבאה בגדרי הסיכון שצד לחוזה נטל על עצמו, במופרש או במשתמע, ולכן אינו רשאי להסתמך עליה בטענתו כי יש לבטל את החוזה בשל הטעות. לשון אחר, אם צד לחוזה נטל על עצמו סיכון לא יוכל להתנער ממנו על ידי כך שיטען לטעות.


על מנת לסווג את הטעות כטעות המהווה פגם ברצון של המתקשר בחוזה, אשר מצדיקה את ביטול החוזה או כטעות בכדאיות העסקה, אשר אינה מצדיקה את ביטול החוזה, בתי המשפט בוחנים ובודקים את תנאי החוזה והנסיבות שהתקיימו עובר לכריתתו, וזאת על מנת להשיב על השאלה, האם צד כלשהו לחוזה או שני הצדדים נטלו על עצמם סיכון (במפורש או במשתמע) בעת כריתת החוזה [ע"א 7920/13 עמיקם כרמל נ' אודליה טלמון (ניתן ביום 29.2.16)].


כאשר בית המשפט מגיע למסקנה, כי בעת כריתת החוזה צד כלשהו או שני הצדדים נטלו סיכון באשר להתרחשותה של טעות, כי אז לא תקום עילה לביטול חוזה בשל אותה טעות.


מקרה מובהק של טעות בכדאיות העסקה הוא מקרה של טעות באשר לשווי של הממכר, וזאת בשל העובדה כי צד נטל סיכון באשר לשווי השוק של הממכר בעת כריתת ההסכם או בשל סיכון שצד לחוזה נטל על עצמו בקשר למחירו של הממכר: המוכר נטל את הסיכון שהמחיר יעלה והקונה שהמחיר יירד.


קיימים מקרים נוספים אשר יחשבו כטעות בכדאיות העסקה, למשל כאשר מדובר בנתונים אחרים הקשורים לעסקה ולתנאיה, אך הצדדים נטלו סיכון אשר בסופו של דבר התממש.


לדוגמה: נחתם בין הצדדים הסכם למכירת מניות בחברה, המוכרים ביקשו לבטל את החוזה עקב טעות יסודית בנוגע לרווחיות החברה ולשיעורי המס שיחובו בהם עקב מכירת המניות. הטענה האמורה נדחתה, שכן לאחר שחתמו על המסמך וביצעו בירורים נוספים הבינו שהעסקה לא הייתה כדאית עבורם וניסו לסגת ממנה (הוסק כי ויתרו במודע על בדיקות שהיה באפשרותם לבצע), ועל כן הטעות נובעת מהתממשות סיכון שנטלו על עצמם המוכרים ואינה אלא טעות בכדאיות העסקה [ע"א 9247/10 אהרון רוזנברג נ' חיים סבן (ניתן ביום 24.7.13)].


לסיכום, על פי חוק החוזים ניתן לבטל חוזה תקף שנכרת, בין היתר, בשל טעות בעובדה או בחוק של צד לחוזה או בשל טעות משותפת, ובלבד שיתקיימו היסודות הקבועים בחוק. יחד עם זאת, לא ניתן לבטל חוזה בשל טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה. סיווגה של הטעות נבחן ונבדק על פי תנאי החוזה ועל פי הנסיבות שאפפו את הליך כריתת החוזה.

הכותב עו"ד אבי פרדל עוסק בתחומי המשפט האזרחי והמסחרי, וכן בתחום דיני עבודה.


כל האמור במאמר זה הינו מידע כללי וראשוני בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או חוות דעת משפטית. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום טרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.