לשון הרע באינטרנט

זמינות האינטרנט והנגישות אליו באמצעות הסמארטפונים העלתה באופן משמעותי את השימוש בו ע"י הציבור בגילאים שונים ולמטרות פרטיות ועסקיות.

כך, העלאת פרסומים לרשת הפכה לקלה וזמינה, הליך שהפך את האינטרנט למדיה תקשורתית נגישה ביותר המתחדשת מדי יום ביומו ולפעמים באותו היום.

אתרים רבים מעמידים לרשות כלל המשתמשים פלטפורמות שונות כמו פורומים, קבוצות דיון, צ'טים, טוקבקים, רשתות חברתיות ועוד, באמצעותם יכולים המשתמשים להזין לאתרי האינטרנט תוכן שחובר על ידם. המשתמשים יכולים להזין כמעט כל תוכן העולה על דעתם, מבלי להזדהות בשמם האמיתי, תוך הסתרת זהותם ומבלי שתבוצע בדיקה כלשהי הכוללת סינון ועריכת התוכן שהועלה לאתר.

מצב דברים זה מזמין, למעשה, העלאת תוכן מזיק ופוגע לרשת ע"י המשתמשים וטומן בחובו סיכונים לא מעטים, אשר הינם פועל יוצא של הפעילות בתוכן משתמשים. דוגמא בולטת לתוכן מזיק המוזן ע"י המשתמשים הוא כמובן העלאת תוכן המהווה לשון הרע כנגד פלוני ו/או פוגע בפרטיותו.

החוק אינו מתייחס באופן ישיר לאינטרנט כאמצעי תקשורתי, אך נקבע זה מכבר כי יש לכלול את האינטרנט במסגרת האמצעים התקשורתיים בהם ניתן לפרסם פרסומים המכילים לשון הרע.

ישנם תכנים העלולים להיות בעלי אופי מזיק למשל: פגיעה בפרטיות, הפרת זכויות יוצרים, הוצאת דיבה, עבירה על חוק הצנזורה, הפצת חומר תועבה וכיוצ"ב. לצד אחריותם הישירה של מחברי התוכן, אשר לעיתים הינם אנונימיים וקיים קושי לזיהוים ואיתורם, עשויה לעלות כאן שאלת אחריותם של ספקי השירות באינטרנט ובהם מנהלי פורומים, בעלי אתרים וספקי גישה, אשר משמשים כתובת אטרקטיבית לתביעות משפטיות בגין הנזק שנגרם עקב התוכן הפוגע שהופץ בידי המשתמשים.

על מי מטילים אחריות בגין פרסום לשון הרע באינטרנט?

הפסיקה אינה חד משמעית בהקשר זה: לעיתים, בעלי אתר נתבעו בלשון הרע ונקבעה אחריותם הנזיקית ולעיתים ביהמ"ש פטר אותם מאחריות. המגמה הנראית לעין היא זו המגולמת בכלל "הודעה והסרה" לפיו, תוטל אחריות על מנהל אתר או מנהל פורום באם הנפגע ביקש להסיר את הפרסום הפוגע ומנהל האתר או בעל הפורום לא עשו כן.

פרשת בורוכוב (ת.א. כ"ס 7830/00) הינה דוגמא חשובה לפסק דין בו נמנע ביהמ"ש מהחלת הדין הקיים ביחס לרשת האינטרנט. התביעה עסקה בטענות לפגיעה בפרטיות ובהוצאת לשון הרע של מנהל פורום באינטרנט אשר לא מחק פרסומים פוגעניים ברשת האינטרנט הנוגעים לתובע, ועל כן נטען כי פעל בחוסר תום לב ורשלנות ולפיכך יש להטיל עליו אחריות בגין הפגיעה בפרטיות ולשון הרע שכוונה כלפי התובע.

בפרשת בורוכוב בחן ביהמ"ש האם הימנעות מנהל הפורום ממחיקת פרסומים פוגעים מהווה רשלנות. ביהמ"ש קבע כי המודל הראוי בעיניו הוא המודל המאזן בין חופש הביטוי לשמו הטוב וכבודו של האדם, תוך מתן משקל למאפיינים המיוחדים של האינטרנט ותפקיד הספק במערכת זו. מודל זה קובע אחריותו של ספק שירותי אינטרנט בגין פרסום פוגע ע"י צד שלישי רק בהתקיים 3 תנאים מצטברים:

א. הצד הנפגע מתלונן על הפגיעה בפני האתר ודורש במפורש את הסרת הפרסום הפוגע.

ב. רק אם הפרסום הפוגע אכן פוגע ואסור לכאורה.

ג. רק כאשר יש לספק יכולת למנוע הפרסום באופן סביר.

מדובר במבחן משולש ומצטבר של ידיעה בפועל, ודאות הפגיעה והאפשרות למניעתה. במבחן זה נשקלים מידת המעורבות של הספק והיקף המדיה בה מדובר וכן היכולות והשינויים הטכנולוגיים. כאן ניתן להבחין בין ספק ראשי לבין מנהל אתר או פורום, בין פורום מצומצם להמוני, בין פעולות קלות לביצוע כגן מחיקת ההודעות מלוח הפורום לבין פעולות מכבידות של חסימת הכניסה לאתר.

בפרשת בורוכוב ביהמ"ש, דחה את התביעה כנגד הנתבע כמנהל הפורום בו פורסמה לשון הרע וקבע כי במקרה זה התובע לא הצליח להוכיח שדרש מחיקה של הפרסומים הפוגעניים ועל כן מנהל הפורום אינו נושא באחריות בגין אי מחיקת הפרסומים הפוגעניים.

דוגמאות לפלטפורמות לפרסום לשון הרע באינטרנט

• פייסבוק- לשון הרע בא לידי ביטוי במספר אופנים – פרסום תמונות עם כתובות מעליבות, פרסום "סטאטוסים" המתייחסים לאדם באופן ספציפי ומשפילים אותו וכדומה.

• פורומים וקבוצות דיון אחרות- השמצות ודברי גנאי.

• פרסום באתרים של קבוצות סגורות – השמצת קבלן באתר של קבוצת רכישה.

• פרסום באתרים של קבוצות פתוחות – השמצת נותן שירות.

• פרסום מודעות פיקטיביות בשם אדם אחר. למשל פרסום מודעת היכרות בשמו של אחר.

• פרסומים שליליים באתר אינטרנט של עסק או אדם על המתחרה.

• שליחת אימיילים בתפוצה רחבה. למשל הפצה ברשימת תפוצה רחבה של מלל פוגע שאין בו אמת או של תמונה חושפנית המשפילה המבזה את המצולמים בה.

פרסמו עליך לשון הרע באינטרנט - מה ניתן לעשות?

אם פורסמו נגדכם דברים באינטרנט אשר עלו לדעתכם כדי לשון הרע, הדבר הראשון המומלץ שיש לעשותו הוא כמובן לפנות בדחיפות לאתר בו הופיע הפרסום שפגע ולבקש מבעליו להסירו. במקביל, רצוי לפנות לבקש ההסרה באמצעות עורך דין המתמחה בדיני לשון הרע באינטרנט. אם הפרסום לא הוסר ע"י בעל האתר או מנהל הפורום תוך זמן סביר, מומלץ להגיש בקשה לבית המשפט למתן צו עשה שיורה ויצווה על האתר להוריד את הפרסום בטענה שהוא מכיל לשון הרע. בנוסף, ניתן לבקש את ביהמ"ש לחייב את בעל האתר למסור לנפגע את כתובת ה-IP ממנה נשלח הפרסום וכך ניתן יהיה לאתר ולהגיע למפרסם עצמו.

יצויין כי ייתכן ולא תוכלו "לשים ידיים" על כתובת ה-IP, וזאת משני טעמים עיקריים:

ראשית, ייתכן והדברים הפוגעניים פורסמו מכתובת ציבורית (למשל, אינטרנט קפה או מחשב במוסד לימודים).

שנית, בתי המשפט נוטים להגן על כתובתם של גולשים אנונימיים, ולא אחת נדחות בקשות לחשיפת כתובות IP.

אם הצלחת לאתר את המפרסם באופן אישי, ניתן לפנות אליו בבקשה להסרת הפרסום. אם הפרסום אינו מוסר על ידו, מומלץ להגיש תביעת פיצויים בגין הוצאת לשון הרע. כמובן שיש לצרף לתביעה תדפיסים של דפי האינטרנט הרלבנטיים, התכתבויות בהקשר לפרסום והפניות להסרת הפרסום ורצוי שהמסמכים המצורפים יהיו מפורטים ככל האפשר.

לסיכום, במידה ונפגעתם בגין מידע אשר פורסם באינטרנט, כדאי להתייעץ עם עורך דין המתמחה בנושא הוצאת לשון הרע באינטרנט בכדי לדעת מהן זכויותיך, איך ניתן לעמוד עליהן ובאיזה אופן לפעול להפסקת הפרסום.

המחברת הינה עו"ד במשרד עורכי דין בחדרה – פודורובסקי, העוסק בתחומי נזיקין, מקרקעין, משפט אזרחי, מסחרי וליטיגציה.