במשך חודשים רבים ניהלו אלכסנדר סמואלוב (61), גרוש מאשקלון, וסבטלנה טימופייבה (49), אלמנה תושבת קזחסטן, התכתבויות אהבה באתר "רמלר רו", אתר היכרויות רוסי פופולרי. סמואלוב, שחיפש לו בת זוג, נדלק על הפרופיל האינטרנטי של טימופייבה והשניים החלו לנהל קשר מקוון.


בטרם פגש אותה, יצר סמואלוב קשר עם שתי אחייניותיה של טימופייבה, שמתגוררות בארץ, והקשר ביניהם התחזק עוד יותר. בהמשך, הגיעה טימופייבה לארץ והשניים נפגשו לראשונה פנים מול פנים. השניים התאהבו ועברו להתגורר יחדיו, ובשלב מאוחר יותר אף נישאו בנישואים אזרחיים בקפריסין.

לאחר חזרתם לארץ, מיהרו להסדיר את מעמדה החוקי של טימופייבה מול משרד הפנים, אלא ששם סברו כי מדובר בניסיון הונאה והתחזות של בני הזוג ודחו את הבקשה. מאז עברו חייהם טלטלות רבות וטימופייבה, שמועמדת לגירוש מהארץ, מחכה להחלטת בית המשפט, שתתקבל כנראה בעוד כחודש.

ויזה לחופש


בישראל יכול זר לא יהודי להפוך לאזרח ישראלי באחת משתי הדרכים - חתונה או גיור. שתיהן כרוכות בסחבת ביורוקרטית ובהמתנה של שנים ללא שום ביטחון בתוצאות.

ישראל נחשבת ליעד הגירה מבוקש ומשרד הפנים פועל בנחישות על מנת לאתר מקרי התחזות והונאה לצורך קבלת אזרחות ישראלית. כשעילת הבקשה משקפת לדעת המשרד נישואים פיקטיביים, המדינה מסרבת להכיר בזוג. אם מתברר שנישואים פיקטיביים אכן שימשו להשגת אזרחות ישראלית, מבטל משרד הפנים את האזרחות.

בקשותיהם של זוגות רבים נדחות על הסף והם נאלצים להיפרד בתהליך קשה.

אהבה ללא גבולות


במקרה של סמואלוב וטימופייבה, סבורים השניים כי במשרד הפנים מיהרו לקבל החלטה פזיזה. סמואלוב הוא יהודי שנולד וגדל בארץ וטימופייבה היא תושבת קזחסטן ומעידה על עצמה כ"חסרת דת". עוד בטרם הכירו השניים, ביקרה טימופייבה את אחייניותיה בארץ בשנת 2007, באשרת תייר לחופשה.


לאחר כשנה, הכירה את סמואלוב והיגרה לארץ על מנת להתאחד עמו. השניים נפגשו והתאהבו. לאחר תקופה ארוכה של מגורים משותפים, הם החליטו למסד את הקשר ביניהם ונועדו אצל עו"ד בוריס קרופנקו על מנת לחתום על הסכם ממון.

"ההתכתבויות בינינו נמשכו כמעט שנה ויש לי דיסקים עם תמונות ששלחנו זה לזה וכל השיחות בינינו, מה שמעיד על קשר אמיתי בינינו", מספר סמואלוב על הקשר עם אהובתו. "יש לנו גם חברים ומכרים שמכירים אותנו במשך שנים".

העובדה כי טימופייבה אינה יהודיה לא איפשרה לה להינשא לאהוב לבה בארץ, ולכן נישאו השניים בנישואים אזרחיים בקפריסין. לאחר נישואיהם, מיהרו השניים למשרד הפנים בכדי להסדיר מחדש את מעמדה של טימופייבה בארץ ולהירשם כזוג נשוי. הם סברו כי לאור המגורים המשותפים, הסכם הממון וקרובי המשפחה של טימופייבה - יעברו ההליכים הרשמיים מול הרשויות באופן חלק.

אלא שבמשרד הפנים חשדו כי מדובר בהונאה. לפי חשד משרד הפנים, סמואלוב הזמין לכאורה את טימופייבה לארץ על מנת שתשמש עבורו עובדת סיעודית במקום העובד הזר שטיפל בו עד כה, וכך תוכל גם ליהנות מאשרת שהייה קבועה בארץ.

גרסאות סותרות


לאחר הגשת הבקשה של הזוג, הם זומנו למשרד הפנים לצורך שימוע. "שאלו אותנו המון שאלות. חשבתי שזה חלק מהתהליכים בארץ וחיכינו לתשובה", מספר סמואלוב. לאחר השימוע, התקבל בביתו של סמואלוב מכתב מאת סוזי גיוס, רכזת בכירה לתיעוד בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים באשקלון.

במכתבה כתבה כי לאחר השימוע שנערך לשניים, עלו סתירות בתשובות שנמסרו, מה שעורר את חשדם לגבי כנות הקשר ביניהם. "טימופייבה סבטלנה נכנסה לארץ בהזמנת האחייניות שלה", כך נכתב. "בחינת הראיונות שנערכו לשניכם בנפרד מעלה כי טימופייבה מתגוררת לסירוגין בבית שלך באשקלון, ורוב הזמן שוהה אצל אחייניותיה המתגוררות בעיר רחובות. התברר שהעובד הזר הסיעודי הרשום תחת ההיתר על שמך למעשה לא מתגורר בביתך אלא בתל אביב, וטימופייבה אינה יודעת פרטים אודותיו".

עוד נכתב כי במהלך השימוע התקבלו על ידי טימופייבה תשובות שונות בדבר פרטי מקום עבודתה וניהול החיים המשותפים עם סמואלוב. לבסוף קבעה גיוס כי "על פי ההתרשמות שלנו, אינכם מנהלים חיים משותפים ומשק בית משותף וכי מטרת הקשר ביניכם הוא לצורך הקניית אשרת שהייה לנתינה זרה על מנת שתישאר בארץ אצל האחייניות שלה ולשמש כמטפלת סיעודית עבורך במקום העובד הזר. לפיכך, איננו מוצאים מקום להאריך את השהייה של טימופייבה ועליה לצאת מהארץ תוך 30 יום".

בני הזוג פנו לעו"ד הראל סיל במטרה לקבל סיוע משפטי. עו"ד סיל, שמרבה לעסוק בסוגיות אלה, סבר מלכתחילה כי לאור הממצאים שהוצגו בפניו, מדובר בקשר זוגי לחלוטין. הוא מיהר להגיש ערעור למשרד הפנים, אך שם סירבו לקבלו. סיל בתגובה פנה לממונה על פניות הציבור במשרד ההגירה, אך גם שם לא קיבל תשובה, ועל כן הגיש עתירה דחופה למתן צו ביניים בבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע.

לעתירה צירף עו"ד סיל את ההתכתבויות בין השניים המעידות לכאורה על קשר שהתפתח ונרקם ביניהם לאורך זמן, עד ליום בו החליטו להינשא ולמסד את אהבתם. בנוסף, צירף עדויות כתובות של חברים ומכרים שהעידו על הקשר הזוגי ביניהם.

שופטת בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע, שרה דברת, לא דחתה את הבקשה וקבעה כי עד לדיון הבא, שייערך באוקטובר, אין להרחיק את טימופייבה מהארץ.

פתאום דפיקה בדלת


סמואלוב וטימופייבה נשמו לרווחה - הם הרוויחו עוד כמה שבועות של שקט - אך דפיקה בדלת באחד הלילות שלאחר הדיון הבהירה להם היטב שהסיפור רחוק מלהסתיים.

"באחד הלילות הגיעו הביתה שלושה שוטרים מיחידת עוז ואמרו לי שאני הולכת איתם ויש לי 15 דקות להתארגן", משחזרת טימופייבה את החוויה. "רציתי להתקשר לאחייניות שלי והם לא הסכימו שאני אתקשר לאף אחד. כשנכנסתי להתלבש, הם שמרו על הדלת כאילו שאני אברח, דפקו על הדלת כשהתלבשתי, לקחו אותי ליד באר שבע, שם צילמו אותי ולקחו ממני טביעות אצבעות".

סיל נחלץ שוב לעזרת בני הזוג וניסה בכל דרך אפשרית לפנות ליחידת עוז ולשחרר את טימופייבה. "זה היה בערב ואף אחד לא היה במשרדים", הוא מספר. "הצלחתי להשיג כמה טלפונים ניידים ושוחחתי עם נציגי יחידת עוז. ניסיתי להסביר שיש החלטה של בית המשפט, ואחת מהחוקרות אמרה לי שבהחלטה לא כתוב שאסור לחקור אותה. הם פעלו כמו במשטרים טוטאליטריים: חוטפים אדם מהבית באמצע הליך משפטי ומפחידים אותו. לא נותנים לה להתייעץ עם עורך דין".

לאחר מאמצים שארכו שעות רבות, הצליח עו"ד סיל להוציא את טימופייבה מהמתקן ולהשיבה הביתה. "אני מקווה שהם לא ינסו לעשות זאת שוב", הוא אומר.

מאז אני בטראומה


את החוויה הלא נעימה מתקשה טימופייבה לשכוח. "מאז אני בטראומה", היא מספרת. "מפחדת לישון או להיות לבד. אף פעם לא הייתי במצב כזה, אני בקושי מחייכת וכל הזמן אני רואה מולי את החדר הזה שהם שמו אותי בו. אני מפחדת שהם יבואו שוב".

דוברת רשות האוכלוסין וההגירה, סבין חדד, מסרה בתגובה: "מכתב הערעור נדחה לאור מכלול הנסיבות והעובדות שהיו בידינו. הנ"ל התבקשה לעזוב את ישראל בתוך 30 יום. בחודש אוגוסט עוכבה סבטלנה טימופייבה לאור העובדה שלא היה בידיה כל מעמד חוקי, וזאת לאחר שכאמור בוטל מעמדה והיא התבקשה לצאת. לאחר בירור פרטים נוספים ולאחר שהציגה מסמך המעיד כי היא נמצאת בהליך שטרם הסתיים - שוחררה".