עבדים היינו: איך נגיש תביעת מיקרוטראומה לביטוח לאומי?

מאת: עו"ד יסמין איבגי

המונח מיקרוטראומה מתאר פגיעה בעבודה שהתגבשה לאורך שנים, כתוצאה מפגיעות זעירות וחוזרות באיבר מסוים בגופו של עובד, כמו תנועת כיפוף, הרמת משאות, הקלדה ממושכת וכדומה. להבדיל מאירוע חד פעמי של תאונת עבודה, פגיעה מיקרוטראומטית, נחשבת למחלת מקצוע המתגבשת לאורך זמן עקב תנאי עבודה ובגין פעולות הנדרשות מעובד במסגרת תפקידו.

המוסד לביטוח לאומי מגדיר רשימה של מחלות מקצוע כמו: סרטן העור, ליקויי שמיעה, מחלות קרינה וכדומה, אולם הוא מכיר אך ורק במחלות מקצוע המופיעות ברשימה שפורסמה על ידו בחוק הביטוח הלאומי. בנוסף לרשימה הסגורה, קיימים מגוון רחב של מצבים, בהם ניתן לקבוע כי העובד זכאי להכרה בפגיעה בעבודה, על פי תורת המיקרוטראומה.

יש לפנות לרופא תעסוקתי ובהמשך לעבור ועדה רפואית לקביעת אחוזי נכות

עובד הסבור כי נפגע במהלך עבודתו נדרש לפנות למרפאה תעסוקתית במסגרת קופת חולים בה הוא מבוטח. במקרה והרופא יחליט כי המחלה ממנה הוא סובל נגרמה בשל תנאי העבודה, העובד יקבל הפנייה למוסד לביטוח לאומי על מנת להגיש תביעת פיצויים. במקביל הרופא נדרש לדווח על המחלה לאגף הפיקוח של משרד התעשייה והמסחר.

לאחר הגשת התביעה לביטוח לאומי, פקיד התביעות יבחן את התביעה לפי ארבעת הפרמטרים, כלומר יבחן את העניין העובדתי האם היו תנועות חוזרות ונשנות קודם כל ורק לאחר שהתובע עבר את המשוכה העובדתית והפקיד הכיר בכך שיש תשתית עובדתית למיקרוטראומה, ייבחן הקשר הסיבתי על ידי רופא המוסד. באם יוכר קשר סיבתי שכזה ותוכר פגיעה בעבודה כתוצאה ממיקרוטראומה יזומן התובע לוועדה רפואית לבחינת אחוזי נכותו.

בשלב בדיקת העובדות על ידי הפקיד בדרך כלל ייחקר התובע על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי ולפעמים תהיה גם בדיקה במקום העבודה. התובע ומעסיקו יצטרכו להשיב על שאלונים אשר בודקים את תנאי העבודה והאם ניתן להסיק כי היו פגיעות חוזרות ונשנות אשר יוכרו במסגרת מיקרוטראומה.

חשוב לדעת שהמוסד לביטוח לאומי נוטה לדחות כמעט באופן אוטומאטי תביעות שמתבססות על תורת המיקרוטראומה. על כן דחייה זו מצריכה פניה אל בית דין לעבודה להכרה בפגיעה מסוימת כפגיעה מיקרוטראומטית. אך גם בתי הדין לא ממהרים להכיר בכל מקרה בתורה זו.

על מנת להוכיח כי אכן מדובר בפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה, יש לענות על ארבעה פרמטרים מרכזיים: פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות, נזק ממשי וקשר סיבתי. במקרים בהם הצליח העובד להוכיח בפני בית הדין, כי פעולה מסוימת שעשה באופן שיטתי במסגרת עבודתו הביאה לשחיקה מצטברת ופגעה באחד מאיבריו, הוא זכאי להכרה ולתשלום פיצויים מהמוסד לביטוח לאומי בגין פגיעה בעבודה.

דוגמאות מן הפסיקה להכרה כפגיעה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה:

נהג משאית שעבד במשך 17 שנים בטאטוא כבישים הגיש תביעה נגד ביטוח לאומי, וביקש להכיר בבעיותיו הבריאותיות השונות, ביניהן גם מחלת ריאות חסימתית כרונית כפגיעה מיקרוטראומטית. העובד טען כי במסגרת עבודתו הוא נחשף ברוב שעות היום לאבק, פסולת, ולגזי פליטה של מכוניות, שגרמו למחלתו, אולם תביעתו נדחתה על ידי ביטוח לאומי בטענה כי מצבו הפיזי נגרם בעקבות שינויים ניוונים ובשל מצב תחלואתי טבעי.

הנהג פנה לבית דין לעבודה, ונבדק על ידי מומחה רפואי שהניח כי קיימת סבירות גבוהה שתנאי עבודתו החמירו את מחלת הריאות ממנה הוא סובל. בית הדין קיבל את חוות דעתו של המומחה, והכריע כי קיים קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי העבודה על דרך של החמרה, ובנסיבות אלה פסק כי מחלתו היא בגדר פגיעה בעבודה.

מקרה נוסף של עובדת מפעל, שעבדה למעלה משלושים שנה כמלחימת חוטי חשמל, ולאורך כל שנות עבודתה עסקה בפעילות מונוטוניות של כיפוף ושימוש בפרקי הידיים, הכוללת שיוף, חיתוך, ליפוף והלחמה של חוטי חשמל.

העובדת שנאלצה לעבור ניתוח בשתי ידיה, הגישה תביעה לתשלום דמי פגיעה ולהכרה בליקויים בידיה כתאונת עבודה, אולם המוסד לביטוח לאומי טען כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי העבודה לפגיעה. לאחר בדיקה מקיפה מטעם המומחה הרפואי, הגיע בית הדין למסקנה כי מדובר בתסמונת הדה-קירווין שתוכר כתאונת עבודה.

פגיעה במיתרי הקול היא בעיה נפוצה בעיקר אצל עובדי הוראה, שחקנים וזמרים. תחת נסיבות מסוימות ניתן להתייחס אל פגיעה זו כאל כמיקרוטראומה. אולם המוסד לביטוח לאומי אינו מכיר בצרידות כמחלת מקצוע, על כן בפגיעה במיתרי הקול, המבוטח נדרש להוכיח קשר סיבתי לתפקידו בעבודה, ולשלול הסברים חלופיים כגון דלקת גרון או אלרגיה. בכל מקרה מומלץ להיערך כראוי ולהיעזר בעורך דין מתאים.