צוואה וחלוקת עיזבון

עיזבון

סך כל הרכוש המותיר אחריו אדם אשר נפטר, נקרא עיזבון. המדובר על נכסים, כסף, רכבים, עסקים, זכויות עסקיות, חברות ובמקרים מסוימים מותיר אחריו אף חובות והלוואות.

חשוב לדעת כי יורשי המנוח מקבלים על עצמם את הזכויות והחובות של המנוח. במקרה בו המנוח הותיר אחריו חובות , על היורשים לנקות את החובות מתוך העיזבון ורק לאחר מכן, יוכלו לחלק ביניהם את הרכוש הנותר.

ישנן שתי דרכים לחלוקת עיזבון:

באם המנוח הותיר אחריו צוואה- הזוכים בעיזבון הנם היורשים המצוינים בצוואה.

באם המנוח לא הותיר אחריו צוואה- חלוקת העיזבון תהא לפי חוק הירושה, בהתאם לצו ירושה שינתן על ידי בית משפט לענייני משפחה.

צוואה

צוואה הנה מסמך בו אדם קובע מי יירש את רכושו לאחר מותו. כדי שצוואה תהא בעלת תוקף משפטי מחייב וחלוקת הרכוש תהא לפי הכתוב בצוואה, יש להקפיד על מספר כללים בעריכתה. שכן, לא כל מסמך בו אדם מפרט מי יירש את רכושו הוא בעל תוקף מחייב. על מנת שלצוואה יהא תוקף משפטי מחייב יש לערוך אותה בהתאם לכללים שנקבעו בחוק הירושה.

עריכת צוואה חשובה בשל מספר טעמים:

1. בדרך זו אדם יכול להבטיח כי הרכוש יחולק בין יורשיו לפי רצונו;

2. עריכת צוואה עשויה למנוע סכסוכים בין היורשים, דיונים בבתי משפט, זמן וכסף מיותרים;

מי יכול לערוך צוואה?

ככלל, כל אדם למעט חריגים הפסולים לערוך צוואה, כדלהלן:

1. קטין- מי שטרם מלאו לו 18 שנים;

2. מי שהוכרז על ידי בית המשפט "פסול דין" - בית המשפט רשאי להכריז "פסול דין" על אדם אשר סובל ממחלת נפש או מליקוי בשכלו אשר אינו מסוגל לדאוג לענייניו.

3. מי שערך צוואה בשעה שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה – כאשר המצווה ערך את הצוואה בשעה שלא הבין את המשמעויות וההשלכות שלה, למשל: לא היה צלול בעת עריכת הצוואה.

צוואה שנערכה על ידי מי שפסול לערוך צוואה- בטלה. במקרה כזה, חלוקת העיזבון תהא לפי ברירת המחדל שנקבעה בחוק הירושה.

צורות לעריכת צוואה

חוק הירושה קובע 5 צורות לעריכת צוואה: בכתב יד, בפני עדים, בפני רשות, בעל פה וצוואה הדדית.

המצווה יכול לבחור בכל אחת מן הצורות לעריכת צוואתו, התוקף המשפטי של כל אחת מן הצוואות זהה.

חשוב להדגיש, על מנת שצוואה תהא תקפה עליה להיערך בהתאם לכללים שנקבעו בחוק הירושה ומפורטים להלן. במקרים מסוימים, בית המשפט יכול להכשיר צוואה על אף קיומם של פגמים טכניים. בטרם עריכת צוואה, מומלץ להתייעץ עם עו"ד הבקיא בתחום הצוואות והירושות, בכדי לערוך את הצוואה כהלכה וכך למנוע הגעה למפתנו של בית המשפט ולחסוך אי הבנות והליכים משפטיים מיותרים.

צורה מספר 1- צוואה בכתב יד

סעיף 19 לחוק הירושה קובע כי צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו. צוואה זו פשוטה לעריכה, אין צורך לאמת חתימה או לכתוב אותה בנוכחות עדים.

כל שעל המצווה לעשות הוא להקפיד על 3 כללים מצטברים:

1. צוואה הכתובה כולה בכתב ידו של המצווה;

2. ציון תאריך בכתב יד;

3. חתימה על ידי המצווה בכתב ידו.

צורה מספר 2- צוואה בפני עדים

סעיף 20 לחוק הירושה קובע כי צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור.

צוואה בפני עדים הינה צוואה הנערכת על ידי המצווה במעמד שני עדים . בעריכת הצוואה יש להקפיד על הכללים המצטברים להלן:

1. צוואה בכתב – להבדיל מצוואה בכתב, אינה חייבת להיות בכתב יד ואפשר גם להדפיס אותה.

2. ציון תאריך עריכתה.

3. חתימה על ידי המצווה בכתב ידו- על המצווה לחתום על הצוואה, בנוכחות שני עדים, לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו;

4. חתימת שני העדים על הצוואה- העדים מאשרים בחתימתם כי הצוואה נחתמה בפניהם, מרצונו החופשי של המצווה.

5. זהות העדים:

כל אדם יכול להיות עד לעריכת צוואה זו , למעט:

1. קטין.

2. מי שהוכרז על ידי בית המשפט כ"פסול דין".

3. מי שנהנה על פי הצוואה- יורש לפי הצוואה אינו יכול להיות עד, גם אם חלקו בקבלת העיזבון הנו קטן.

צורה מספר 3- צוואה בפני רשות

סעיף 22 לחוק הירושה קובע כי צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה או חבר בית דין דתי כאמור.

צוואה בפני רשות הנה צוואה היכולה להיעשות על ידי המצווה בלבד. על המצווה לומר את דבר הצוואה בעל פה בפני אחד מן הגורמים:

שופט

רשם בית משפט

רשם לענייני ירושה

חבר של בית דין דתי

אפשרות נוספת העומדת לרשות המצווה הינה להגיש צוואה בכתב לאחד מן הגורמים המנויים לעיל . חשוב להדגיש, על המצווה להגיש בעצמו את כתב הצוואה.

צורה מספר 4- צוואה בעל-פה

סעיף 23 לחוק הירושה קובע כי שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים השומעים לשונו.

צוואה בעל פה יכולה להיעשות רק על ידי אדם שכיב מרע, דהיינו עומד למות או אדם הרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות.המחוקק מאפשר לאדם גוסס או מי שרואה עצמו כגוסס, לומר את צוואתו בעל פה ולוותר על הפרוצדורה שבעריכת צוואה. לחלופה זו דרישה מהותית- על המצווה לצוות מול שני עדים. על העדים לרשום בזכרון דברים את הצוואה בציון היום ונסיבות עשיית הצוואה ובסיום ולחתום על זכרון הדברים. על העדים להפקיד את זכרון הדברים אצל הרשם לענייני ירושה.חשוב להדגיש כי רישום זכרון הדברים, חתימה עליו והפקדתו אצל הרשם לענייני ירושה- ייעשו בסמוך לאחר שניתן לעשות זאת.במידה ועבר חודש מאז שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשיית הצוואה בעל פה והמצווה עדיין בחיים- הצוואה בטלה.

צורה מספר 5- צוואות הדדיות

בשנת 2005 תוקן חוק הירושה על ידי הוספת סעיף 8א' לחוק המעגן את סוגיית הצוואה ההדדית. צוואה הדדית היא צוואה משותפת המעידה על החלטה משותפת של בני זוג, בין אם במסמך אחד או בשני מסמכים הנערכים באותה עת.

ההדדיות מתבטאת מתוך ההסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן זוגו, דהיינו, ההסדרים שקבע מצווה אחד בצוואתו מבוססים על ההסדרים שקבע המצווה השני בצוואתו ולהיפך. רבים טועים לחשוב כי בצוואה הדדית, בני הזוג מחויבים לצוות את הירושה אחד לשני, אולם אין כך הדבר. בצוואה הדדית, הזוכה לפי הירושה יכול להיות בן הזוג או צד שלישי.

החוק מגביל את יכולת הביטול של צוואה הדדית וזאת מאחר ובני זוג העורכים צוואה הדדית, יוצאים מנקודת הנחה שבן זוגם לא ישנה את צוואתו, שכן בעריכת הצוואה, כל אחד מבני הזוג הסתמך על הצוואה של בן זוגו.

ביטול צוואה הדדית בחייהם של בני הזוג- על בן הזוג המבקש לבטל את צוואתו, למסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה, לבן זוגו. משנמסרה הודעה, בטלות הצוואות ההדדיות של שני בני הזוג.

ביטול צוואה הדדית לאחר מות אחד מבני הזוג

כל עוד לא חולק העיזבון –בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו, עליו להסתלק מעיזבונו של בן זוגו במסגרת המגבלות אשר קבועות בחוק.

לאחר חלוקת העיזבון- בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו, חייב להשיב את כל ירושתו על פי הצוואה ההדדית מהעיזבון של בן זוגו.

במידה ואין הוא יכול להשיב את הירושה, באופן מדויק, עליו להשיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש.

חלוקת עיזבון ללא צוואה

במקרה בו המנוח לא הותיר אחריו צוואה, חלוקת הירושה תהא לפי ברירת המחדל שנקבעה בחוק הירושה.

הכלל הבסיסי: רק מדרגה אחת יורשת. כאשר יש יורשים במדרגה אחת – הם יורשים את כל העיזבון, לא עוברים למדרגה הבאה אחריה.
המעבר בין המדרגות יהיה אך ורק כאשר אין יורשים במדרגה מסוימת. כאשר יש יורשים במדרגה הראשונה, לא עוברים למדרגה הבאה אחריה וכן הלאה. יש לעבור למדרגה השנייה, רק במקרה בו אין יורש במדרגה הראשונה וכן הלאה. בן זוג- הנו יורש בכל מדרגה, חלקו בירושה משתנה בהתאם לזהות היורשים.

מדרגה ראשונה- צאצאים

 

כאשר יש למנוח צאצאים- הם יורשים את כל העיזבון, בחלקים שווים. כאשר אחד מן הצאצאים של המנוח, אינו בין החיים- יתחלק חלקו בין צאצאיו.

כאשר יש למנוח בן זוג בחיים וצאצאים- בן הזוג יירש מחצית מהעיזבון, הצאצאים יירשו מחצית אשר תחולק ביניהם בחלקים שווים.

דוגמאות:

למנוח יש 3 ילדים, אין בת זוג בחיים. רכושו יתחלק בין שלושת ילדיו בחלקים שווים, כל אחד מן הילדים יקבל שליש מן הרכוש.

למנוח יש 4 ילדים,ילד אחד מתוך הארבעה אינו בין החיים, אך יש לו 2 ילדים, יש בת זוג בחיים. בת הזוג תירש מחצית מן הרכוש .
המחצית הנותרת, תחולק לארבעה חלקים שווים לכל אחד מן הילדים. את חלקו של הילד שאינו בין החיים, יירשו שני ילדיו בחלקים שווים.

מדרגה שנייה- הורים

חשוב: עוברים למדרגה זו, אך ורק אם אין למנוח צאצאים. העיזבון יחולק באופן שווה בין ההורים. במקרה בו אחד מן ההורים אינו בחיים- חלקו בעיזבון יועבר לצאצאיו, קרי האחים של המנוח, בחלקים שווים.

כך גם הדין, במקרה בו שני ההורים אינם בחיים, העיזבון יחולק בין צאצאיהם בחלקים שווים. מחצית מהעיזבון לצאצאי האב, מחצית מהעיזבון לצאצאי האם.

כאשר למנוח בן זוג בחיים – אם היורשים הם הורים- בן הזוג יירש מחצית וההורים יירשו מחצית. אם ההורים אינם בחיים- בן הזוג יירש שני שליש מן העיזבון והשליש הנותר יחולק בין האחים של המנוח.

מדרגה שלישית - הורי הורים (סבא וסבתא)

חשוב: עוברים למדרגה זו, רק כאשר אין יורשים במדרגה הראשונה והשנייה. דהיינו אין למנוח צאצאים, הורים ואחים. העיזבון יחולק בין הסבים והסבתות ל המנוח. אם אחד מהם אינו בחיים, חלקו עובר לצאצאיו ויחולק בחלקים שווים. כאשר למנוח יש בן זוג בחיים- בן הזוג יירש שני שליש מן העיזבון והשליש הנותר יחולק בין הסבים והסבתות של המנוח.

כאשר לא נמצאו יורשים באף אחת מן המדרגות- המדינה זכאית לרשת.

סמכות

בית המשפט המוסמך לדון בתובענה לפי חוק הירושה הוא בית משפט לענייני משפחה. 

לבית הדין הדתי (בית דין רבני,או בית דין דתי אחר למשל: בית דין דרוזי) סמכות מקבילה לזו של בית המשפט לענייני משפחה, וזאת, בתנאי שכל הצדדים הנוגעים בדבר נתנו את הסכמתם בכתב. כך, למשל, מוסמך בית הדין הדתי, בהסכמת הצדדים, לתת צו ירושה וצו קיום צוואה בקשר לעניין שנדון לפניו.

ככלל, תובענה לפי חוק הירושה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה תידון בדלתיים סגורות . הרציונל לכך הנו להגן על פרטיות המשפחה.

פרוצדורה בחלוקת עזבון

לשם חלוקת עיזבון של מנוח יש לפנות אל הרשם לענייני ירושה בבקשה לצו קיום צוואה או צו ירושה, כדלהלן:

במקרה בו המנוח הותיר אחריו צוואה- יש להגיש לרשם לענייני ירושה בקשה לצו קיום צוואה, דהיינו צו המצהיר שהצוואה בת תוקף. במקרה בו המנוח לא הותיר אחריו צוואה- יש להגיש לרשם לענייני ירושה בקשה לצו ירושה, דהיינו צו המצהיר על שמות היורשים ועל חלקו היחסי של כל אחד מהם בעיזבון.

- לבקשה יש לצרף תצהיר ורשימת מסמכים המנויים בחוק הירושה כגון תעודת פטירה או הצהרת מוות, אישור על תשלום אגרה וכיוצא בזה.
מתן אחד מן הצווים לעיל על ידי הרשם, כוחו יפה כלפי כולי עלמא, כל עוד לא תוקן או בוטל.

משהוגשה בקשה לצו ירושה או צו קיום צוואה , תפורסם על ידי הרשם הודעה על כך. כל המעוניין בדבר רשאי להגיש כתב התנגדות לרשם בליווי תצהיר תוך הזמן שנקבע לכך.

משהוגשה התנגדות, הבקשה תועבר לבית המשפט לענייני משפחה, ויראו את הבקשה כתובענה, כאילו הוגשה מלכתחילה לבית המשפט לענייני משפחה.

המידע לעיל הנו כללי ואינו ממצה את כל הדינים ואת כל אפשרויות הפעולה בסוגיה זו.

על כן, מומלץ להיוועץ בעו"ד העוסק בתחום ובשום אופן לא מומלץ לבצע פעולה בהסתמך על המידע המובא לעיל בלבד.

 

עודכן ב: 19/11/2015