כל העוסק בטכנולוגיה, ובקנין הרוחני המגן על הטכנולוגיה, נדרש לשאלה איזה רשיון שימוש כדאי לי לתת ואיזה כדאי לי לקבל.
בעל טכנולוגיה מעוניין תמיד להעניק את רשיון המוגבל ביותר אשר הוא מסוגל להעניק, בכפוף לתנאים המסחריים המסוכמים בין הצדדים. מקבל הרשיון מעוניין לקבל רשיון בהיקף הרחב ביותר אשר הוא מסוגל לשכנע את בעל הקנין הרוחני להעניק לו.
הנוסח המקובל בהסכמי רשיון הינו זה:
Subject to the performance of all terms of this Agreement, to grant an exclusive/non-exclusive, worldwide, perpetual, irrevocable, license, [with the right to grant non-exclusive sublicenses], to use, reproduce, distribute, market, make derivative works of and otherwise exploit the Technology.

ובתרגום חופשי לעברית: בכפוף לקיום כל תנאי הסכם זה, להעניק רשיון נצחי, בלעדי/לא בלעדי, ברחבי העולם, בלתי הדיר, עם/ללא הזכות להעניק רשיונות משנה, לעשות שימוש, להעתיק, להפיץ, לשווק, לייצר עבודות נגזרות, ובצורה אחרת לנצל את הטכנולוגיה.

סביב סעיף זה מתקיימים הדיונים הנוקבים ביותר בין נותן ומקבל הרשיון.

מקבל הרשיון מעוניין בקבלת רשיון בלעדי, ברחבי העולם, כך שאחרים לא יעשו שימוש בטכנולוגיה, עם הזכות להעניק רשיונות משנה וכן להעתיק ולהפיץ את הטכנולוגיה, וכך תהיה לו שליטה מלאה על השימוש והמסחור של הטכנולוגיה. נותן הרשיון מעוניין להעניק רשיון לא בלעדי, ולהגביל את הרשיון לטריטוריה או למגזר מסויים, כך שיוכל עדיין בעתיד להעניק רשיונות נוספים. כן מעוניין נותן הרשיון לאסור על ההענקה של רשיונות משנה, וגם לאסור את ההעתקה וההפצה של הטכנולוגיה.

מובן שבסופו של דבר, התנאים העסקיים, וגובה התמלוגים אשר ישולמו לנותן הרשיון הם אלה אשר יכריעו את הכף בשאלה איזה רשיון יוענק.


עו"ד מאיר פוקס, הינו בעל רשיון לעריכת דין בישראל ובמדינת ניו-יורק, והינו מתמחה בדיני חברות ובמסחור טכנולוגיות. לעו"ד פוקס משרד בפארק המדע בנס ציונה-רחובות.