הכמות המוגדרת בחוק לצריכה עצמית של סם מסוג קנאביס הנה 15 גרם. מעבר לכמות הזו קיימת חזקה לכך שההחזקה איננה לשימוש עצמי.


חשוב לדעת כי למרות שניתן להפיק חומר פעיל רק מתפרחות ושרף של הצמח, כל חלקי הסם אינם חוקיים להחזקה.


כאשר המשטרה תופסת סמים אצל חשודים – לצורך קביעת משקל הסם שנתפס נשקלים גם גזע, עלים, גבעולים וענפים.


בניגוד לצרכני הסמים, המחוקק לא מטיל כל ענישה על צרכני זנות, ואילו צרכני הימורים נקבע עונש של שנת מאסר אחת, כאשר כמעט ולא מוגשים כנגדם כתבי אישום.


אם כך, האם קיימת הצדקה להרשיע בפלילים צרכני סמים קלים?


אין כל מחלוקת כי יש להעמיד לדין מי שסוחר, מגדל, מייבא או מייצא סמים. מדובר בעבירות אשר יש להן קשר ישיר להפצת הסמים ושחרורם אל השוק.


עם זאת, במסגרת עבודתי כעורכת דין פלילית, נתקלתי לא אחת בכתבי אישום המוגשים לבתי המשפט בגין החזקת כמות מזערית של סם הקנאביס, לעיתים אף פחות מגרם אחד של החומר.


כתב אישום שכזה, מצריך משאבים רבים מהמדינה – תובע שינהל את התיק, בית המשפט שישמע את הדיונים, לעיתים אף ימונה סנגור ציבורי לנאשם.


בסופו של הליך, אותו צרכן אשר החזיק כמות זעירה של סם, לשימושו האישי, בדרך כלל יורשע בפלילים וייחשב כ"עבריין".


האם התועלת בהעמדתם לדין של צרכני הסמים הקלים עולה על הנזק? ככל הנראה לא


לא ברור מה הנזק אשר ייגרם למדינת ישראל מאותו צרכן אשר החזיק בסם לשימושו האישי בלבד ומן הצד השני, אין ספק כי הנזק אשר ייגרם לאותו צרכן הינו גדול מאוד, שכן הרשעה בפלילים מהווה "אות קלון" ויש לה השלכות רבות מאוד לחיי המורשע.


ניתן לראות כי גם בתי המשפט אינם מחמירים עם נאשמים בעבירות של שימוש עצמי בסם הקנאביס. הענישה במקרים כאלה תהיה בדרך כלל מאסר מותנה, שעות לתועלת הציבור או צו מבחן - ענישה הרחוקה מאוד מזו שנקבעה בחוק.


חלק מהסיבות לכך שבתי המשפט מקלים עם הנאשמים היא שלרוב מדובר באנשים נורמטיביים לחלוטין, ברוב המקרים הנאשמים לא ביצעו עבירות נוספות מלבד שימוש עצמי וכן מדובר בסם אשר הוכר בפסיקה כסם "קל".


אף בית המשפט העליון הכיר בכך שסם הקנאביס נפוץ בקרב מי שהעבריינות איננה דרך חייו ובעיקר בקרב צעירים.


לאור כל האמור, ניתן לראות כי אין כל הבדל מהותי בין צרכני הסמים לצרכני זנות או הימורים.


ברוב המקרים הללו, לא מדובר במי שחי חיי עבריינות או מתפרנס מפעילות עבריינית. אותם צרכנים אינם מפיצים את המעשה האסור אלא אך ורק צורכים אותו לשימושם האישי בלבד.


על כן, לא ברור מדוע צרכני הסמים דווקא נחשבים בפני החוק כעבריינים יותר מצרכני זנות או הימורים.


צרכני הזנות פוגעים פגיעה קשה בכבודם ובגופם של נשים או גברים וצרכני הימורים עשויים להוות נטל על החברה באם יפסידו את כל כספם, וגרוע מכך רבים מהם עשויים לבצע עבירות על מנת להשיג כספים איתם יוכלו להמשיך ולהמר.


דווקא צרכני הסמים הקלים, לרוב אינם זקוקים לבצע עבירות על מנת לממן את הסם ורובם אנשים עובדים ומשכילים.


לאור כל האמור, מתקבלת המסקנה כי המצב החוקי כיום מפלה לרעה את צרכני הסמים הקלים ויש לבחון האם אכן ראוי להגדירם כ"עבריינים".


*למען הסר ספק, הכותבת מתנגדת לשימוש בסמים מכל סוג שהוא.

 

 

מאת עו"ד שני אלקובי