במהלך החופש הגדול בשנת 2013, עת שיחק הקטין עם אביו וחבר נוסף בן גילו במגרש כדורגל שכונתי בעיר צפת, נפל, נחבל, אושפז ונותח בידו והכול בשל רשלנות הרשות המקומית להבטיח לאזרחיה מגרש פעילות בטיחותי ומוגן כמו גם בשל תשתיות ציבוריות מסוכנות ובלתי ראויות כל שכן לקטינים המשחקים בו.


בית המשפט בצפת קיבל את תביעתו ודחה את גרסת העירייה לפיה מוטלת על הילד ואביו אשם תורם. השופטת הטילה את מלוא האחריות על האירוע על הרשות המקומית ובפרט כאשר רק לאחר הגשת כתב התביעה פעלה העיריה לתיקון המפגע שנתיים מאוחר יותר.


בעיר צפת קיימים ליקויי בטיחות רבים הן בשל תשתיות ישנות והן בשל טופוגרפיה קשה ואף בשל היעדר משאבים ברשות ולפיכך קיימים מתקנים מיושנים הסובלים מפגמים בטיחותיים ומהווים סכנה לילדים המשחקים בהם.


הייתכן כי מגרש משחקים תמים יכול להיות "מפגע בטיחותי חמור" ואף מלכודת לילדים?


לענייננו, מיד לאחר קרות האירוע הובהל הילד לבית החולים זיו בצפת שם, בשל היעדר מומחה אורתופדיית ילדים, נשלח הילד בליווי הוריו לבית חולים העמק בעפולה ואובחן שבר בידו, הילד נותח בו במקום וידו הושמה בגבס למשך 60 ימים.


במקרה זה קיימים לכל הפחות שני גורמים שלפתחם מונח פיצוי הילד והוריו, האחד הינו ביטוח תאונות תלמידים בו מבוטחים כלל ילדי מדינת ישראל מכוח חוק ועל פיו מפוצה הילד בגין ימי מחלה ו/או ימי אי כושר בשל גבס וכן פיצוי כספי כאשר נותרת נכות צמיתה.


חשוב לציין כי ביטוח זה כולל את כל התלמידים מגן חובה ועד כיתה י"ב, 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה וכן, ככול שקיים ביטוח נוסף שנעשה על ידי הורי הקטין, אין מניעה לקבל את כספי הביטוח מכל אחד מהמבטחים.


במקרה של הקטין פיצה ביטוח תאונות תלמידים פיצה את הניזוק ב-5% נכות קבועה + ימי אשפוז וגבס בסך כולל של כ-30,000 שקלים.


האם תיקונו של המגרש ושיפוצו מהווה הודאה באשמת הרשות?


בנוסף, קיימת עילת רשלנותה של העירייה לקרות הנזק בשל מחדליה באבטחת בטיחות הילד ומניעת מפגעי תשתית במגרש המשחקים.


הקטין באמצעות הוריו פנו לעו"ד רונן לפיד ועו"ד מירב אשל אשר הגישו תביעת רשלנות בבית משפט השלום בצפת כנגד הרשות המקומית, התובע צרף לכתב תביעתו חוות דעת של מומחה בטיחות וכן תמונות של המפגע לפני התיקון עת נחבל התובע ולאחר תיקון המפגע כל ידי העירייה.


יש לציין כי המפגע המדובר הינו קרעים גדולים ומהמורות לרוב במשטח הדשא הסינטטי אשר הושמו על המגרש שנים רבות קודם לכן ואשר היוו מכשול בפני קטינים ובגירים המשחקים שם.


מנגד טענה הרשות שהיא אינה אחראית למפגע מחד ומאידך תיקנה והחליפה את המשטח הקלוקל על חשבונה עקב וכתוצאה מההליך המשפטי שהתנהל נגדה.


טענת הרשות התחלקה לשניים, טענות נגד הקטין ואביו שהכירו היטב את המגרש והליקויים וכן טענות הגנה בשל אובדן שיווי משקל של הקטין תוך כדי משחק שגרתי.


השופטת בהחלטתה פסקה באופן ברור וחד משמעי כי על העירייה לספק חצר ומתקנים לרבות מגרש כדורגל כשהוא נקי ממכשולים ובטוח דיו למשחקם כך קיבלה השופטת את תביעתו של הקטין תוך חיוב העירייה באחריותה, ופסקה לקטין פיצויים בסך 140,000 שקלים עבור נכותו, אובדן שכר, כאב וסבל והוצאות רפואיות. כמו כן חויבה העירייה בתשלום שכר טרחת עורכי דין בשיעור 15% + מע"מ.