בעוד חומרי הדברה ממלאים תפקיד משמעותי ביכולתנו לקיים את החקלאות ואת המשקים הנלווים לה, אמון הציבור במערכת האחראית לתחום זה נמצא בירידה מתמדת.


לאחרונה התפרסמו מחקרים לגבי הנזקים שלהם חשוף הציבור עקב שימוש בחומרי הדברה. משרד הבריאות הודה כי התגלו חריגות מהרמה המותרת של חומרי הדברה במזון וסקר מגלה כי שיעור השימוש בחומרי הדברה בישראל הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD.


חומרי הדברה סובבים אותנו: מתנדפים לאוויר, ספוגים בקרקע, חודרים לבארות המים ונמצאים במזון שאנו אוכלים ועם זאת, אין להם תחליף של ממש בעתיד הנראה לעין. כל אלו מדגישים את הדאגה הציבורית הגוברת בנוגע לשימוש בחומרי הדברה ואת פוטנציאל הסיכון לבריאות ולסביבה.


שוק חומרי ההדברה בארצות הברית הוא הגדול בעולם וכולל מערכת רגולציה מקיפה ביותר, אשר ממנה ניתן ללמוד ולהציע מודל שיביא להגברת הוודאות ואמון וציבור בישראל.


קביעת סמכויות להסדרת נושא חומרי ההדברה


החקיקה הפדראלית מעניקה את מלוא סמכות ההסדרה לסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, המקבילה למשרד להגנת הסביבה בישראל, תחת חקיקה פדראלית אחידה.


לעומת זאת, בישראל אין רשות כוללת אחת אשר מרכזת את מלוא הסמכויות לגבי חומרי ההדברה. חלף זאת, הסמכות מחולקת על פני מספר רשויות, אשר לעתים משקפות אינטרסים מנוגדים: משרד החקלאות, משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ואף משרד התמ"ת, כולם חולקים אחריות בתחום.


כיצד מתבצעת האכיפה בארץ?


הפרה של החקיקה האמריקאית נחלקת לאכיפה פלילית ואכיפה באמצעות קנסות, המהווים כלי משמעותי בכל הקשור לחומרי הדברה, במסגרת זו המדינה מטילה קנסות כבדים ומשיגה הרתעה, כאשר חלק מהקנסות מיועדים להשקעה על ידי החברה עצמה בפרויקטים סביבתיים.


האכיפה האזרחית מבוצעת על ידי הסוכנות הפדראלית שיוזמת ומבצעת בעצמה את החקירה, מגישה תלונה בהתאם לממצאיה, מנהלת משא ומתן על פרטי ההסדר ואף ערעור על הטלת הקנס נשמע בפניה, הכול מבלי להופיע כלל באולם בית המשפט.


בישראל טרם אומצה שיטת אכיפה הכוללת קנסות אזרחיים בכל הנוגע לחומרי הדברה, וללא כלי אפקטיבי זה, מתבצעת האכיפה באמצעות סנקציות פליליות בלבד. האכיפה המצומצמת בישראל לא מאפשרת יישום והרתעה אפקטיבית.


שקיפות מידע וחשיפה לציבור


חלק גדול מהמידע בארצות הברית זמין ב'חדרי קריאה אלקטרוניים'. ב-2009 אומצה מדיניות שקיפות המנהיגה הליך שיתוף הציבור וזכות עיון והערה על רישום חומרי הדברה חדשים טרם אישורם לשימוש.


בישראל, אף על פי שחוק חופש המידע העלה על נס את החובה להציג באופן שקוף מידע סביבתי, חלק קטן מהמידע הנוגע לשימוש בחומרי הדברה זמין באתר הממשלתי, וחלקים רבים לא מתפרסמים ונותרים חסויים מעיני הציבור, מצב שבו רק פנייה בבקשות יזומות לקבלת מידע מביאות לחשיפתו.


היעדר גוף אחד המרכז את מלוא הסמכויות בקשר לחומרי הדברה בישראל מביא לאכיפה לקויה. לדוגמה, בהתאם לדוח מבקר המדינה לשנת 2011, פקחים מטעם המשרד להגנת הסביבה אינם מבצעים אכיפה בנוגע להדברה חקלאית משום שבתחום זה הסמכות נתונה לפקחי משרד החקלאות, שדואגים לא פעם לחקלאים הזקוקים לחומרי הדברה כדי להגן על גידוליהם, ופחות לסביבה.


העובדה כי ישראל נסמכת על ייבוא חומרי הדברה מדגישה את הצורך ברגולציה ברורה ובאכיפה כדי להגביר את אמון הציבור ולאפשר ליצרנים זרים לעמוד בדרישות הרגולציה.


היעדר איסוף ופרסום נתונים שיטתי מעכב ואף מונע את יכולתה של התעשייה לעקוב ולהבין מדיניות ממשלתית ולחלוק מידע חשוב ומועיל עם הרגולטור, ולבסוף פוגע ביכולת גיבוש מדיניות ראויה בידי מקבלי ההחלטות.


המודל האמריקאי עשוי לשמש השראה לאופן הטיפול בעניינים אלו במודל הישראלי, לשם חיזוק אמון הציבור והתעשייה במערכת וברגולציה הנוגעת לחומרי הדברה ובעיקר לשם הגברת היעילות, הבריאות והבטיחות של החקלאות בישראל, האנשים ואיכות הסביבה בה.

 

מאת עו"ד איל עופר ועו"ד אלון זקס. עו"ד אלון זקס הוא יועץ משפטי מומחה לתחום איכות הסביבה בארצות הברית, עו"ד איל עופר הוא מומחה לתחום איכות הסביבה בישראל ובעל משרד עו"ד בתחום.