הטיפול בקרקע המזוהמת הופך אם כן, לאתגר רם מעלה לשתי מטרות עיקריות:


1. צמצום הסיכון מהקרקע המזוהמת, הן לסביבה והן לאדם.


2. שיקום האזורים החשודים כמזוהמים והשמשתם כאזורים המיועדים לבניה לפתרון משבר הדיור הלאומי.

 

מטרות נעלות כבר אמרנו וכעת יש לשאול כיצד ראוי להגשימן?


שתי דרכים עיקריות מוכרות לאדם (שיצר את הזיהום מלכתחילה) לטיפול בקרקעות מזוהמות: האחת חפירה של הקרקע ופינויה לאתר הטמנה, עם או בלי טיפול ביולוגי מקדים והשניה, טיפול באתר בו הקרקע נמצאת (טיפול In situ), בשיטה ביולוגית, כימית או פיזיקלית.


לאחרונה פרסם המשרד להגנת הסביבה את ה"אני מאמין" שלו בכל הנוגע לטיפול בקרקע לצורך שיקום. שמו המלא של המסמך "הנחיות מקצועיות ואמות מידה לטיפול בקרקע לצורך שיקום".

 

במסגרת המסמך מפרט המשרד להגנת הסביבה, שהנו הגורם המאשר את השימוש בשיטות השונות ומוביל את המדיניות הלאומית בנושא חשוב זה, מה הם הקריטריונים לאישור השיטות והטכנולוגיות השונות.


קריטריונים אלו מתחשבים במספר שיקולים שיפורטו ברשימה קצרה זו.

 

איך משקמים קרקעות אליבא דמשרד להגנת הסביבה?


ראשית, אופן הטיפול בקרקע המזוהמת יעשה לפי המדרג הבא:


• עדיפות להשבת הקרקע המזוהמת.


• השבת הקרקע לרמה המאפשרת כל שימוש.


• השבת הקרקע לאותו שימוש אבל באתר אחר מזה שממנו פונתה.


• העברת קרקע מאזורים רגישים, כמו מגורים, לאזורים שאינם רגישים, כמו אזורי תעשיה.


• מחזור הקרקע המזוהמת והעברתה כחומר גלם.


• קיבוע הזיהום, כלומר השארתו במקום תוך נקיטת אמצעי זהירות ובקרה, בהתאם לדין.


• סילוק לאתרי פסולת, ללא נקיטת כל פעולה.

 

שנית, על הטכנולוגיות להביא את הקרקע לעמידה בערכי הסף שמפרסם המשרד (ערכי סף ראשוניים או ערכי סף מבוססי סיכון).


כמו כן, הטכנולוגיות תהיינה יעילות הן בהפחתת הזיהום והן בקצב הפחתתו.


ולבסוף, על הטכנולוגיות לעמוד בדרישות כל דין, לרבות רישיונות והיתרים כגון היתרי רעלים, היתרי בניה, רישיון עסק וכדומה.

 

שלישית, במסגרת שיקום הקרקע יש להתחשב בהליך התכנון הסטטוטורי ובין היתר לערוך בחירה בין חלופות בהתאם לשיקולים טכניים, כלכליים, ישומיים ולשיקולי השפעה על הסביבה.


ההליך כולל הוראה מפורשת כי הטכנולוגיות שתיבחרנה יהיו כאלו שאושרו בעבר במדינות ה-OECD באופן רשמי ומוצהר, ויצוין כי אין רבות כאלו נכון להיום.


אבן דרך חשובה המוצבת במסגרת המסמך הינה דרישה לביצוע פיילוט מקדים לבחינת התאמת השיטה ובסופו של דבר ולאחר אישור השיטה, הגשת תוכנית מלאה באתר כולו.

 

הזווית הביקורתית


המסמך מתאר דרך ארוכה, מפורטת ומקצועית הכוללת אבני דרך והוראות ברורות לשם השגת מטרה ראויה חשובה ואף דחופה- שיקום קרקעות מזוהמות בישראל.


יחד עם זאת, מוצע לייחד תשומת לב למספר היבטים:


ראשית, היעדרו של חוק המסדיר את נושא שיקום הקרקעות בישראל מביא לכך כי במקום הוראות חוקיות מחייבות, אנו מקבלים שורת הנחיות ועמדות מדיניות בנושא חשוב ובוער זה.


הקושי העולה מכך הוא בדמות רמת הוודאות הנמוכה בתחום זה המאפשרת סטייה מהכתוב באבחת מקלדת של פקיד ממשלתי וכמובן הנגשת בעייתית של המידע לציבור, במסגרת של הוראות שונות הפזורות במקורות שונים, במקום תחת חוק אחד קשיח ויציב.


שנית, מקריאת המסמך עולה החשש כי ניתן יהיה לבחון טכנולוגיות שלא הוכחו בעבר ולתת להן מקום מרכזי ויישומי מבלי לנקוט באמצעי זהירות מתבקשים. לצד הרצון למצוא פתרונות טכנולוגיים חדשים, יש לזכור כי מדובר בתחום רווי סיכונים וכל אישור לטכנולוגיה חדשה, צריך להיעשות בזהירות רבה.


שלישית, אחד מהאתגרים בתחום זה הוא העובדה כי אין הסמכה מסודרת לבעלי המקצוע בתחום שיקום הקרקעות וניתן היה לפעול להסדרת העניין, אם במסגרת מסמך זה או במסגרת מסמכים דומים שפורסמו לאחרונה בתחום.


רביעית, מנגנון קבלת התייחסות מרשויות רלוונטיות אחרות, כמו משרד הבריאות, רשות המים, משרד החקלאות ועוד, עשוי להוות מקור לצרות, כפי שמתרחש סביב נושאים סביבתיים אחרים בהם נדרש שיתוף פעולה בין רשויות, כמו תחום המים וחומרי ההדברה הסובלים מקשיי רגולציה, אכיפה, סמכויות ועוד.


חמישית, קיימים חסמים רגולטורים להקמת מתקנים לטיפול בקרקע מזוהמת באתר שבו היא מצויה ונראה כי העניין רחוק מלזכות בפתרון.

 

לסיכום, לקראת פרסום מסמך ההנחיות פעל הרגולטור כדי לשתף את הציבור בהליך כתיבתן (הליך שיתוף ציבור), והציבור הוזמן להעיר את הערותיו טרם פרסום המסמך הרשמי. הליך זה, התופס תאוצה בשנים האחרונות ולמעשה מהווה הגשמה של הרעיון הדמוקרטי, הנו התפתחות שיש מקום לברך עליה.


נסיים בתקווה לראות קרקעות רבות ככל האפשר משוקמות למען בריאותנו ושיפור הסביבה בה אנו חיים, לצד תקווה להגברת רמות הוודאות המשפטית.
 

את המסמך המלא ניתן לראות באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה תחת התגית "קרקעות מזוהמות ודלקים".