ביום 10.2.15 גזר בית משפט השלום בירושלים, כב' השופט אביטל חן, את דינו של ראש הממשלה לשעבר, מר אהוד אולמרט, לשישה חודשי מאסר בפועל כאשר חמישה חודשים ירוצו בחופף לעונש שהופחת בבית המשפט העליון בפרשת "הולילנד" (18 חודשי מאסר בפועל) וחודש אחד ירוצה במצטבר, ובכך דחה חלקית את הסדר הטיעון שהוצג לו על ידי הצדדים להליך.

 

מהו הסדר טיעון?


אין הגדרה אחת מוסכמת וממצה למונח הסדר טיעון אולם לפי הנחיות פרקליט המדינה, הסדר טיעון הוא "הסכם בין התביעה לנאשם או בא כוחו באשר לסעיפי האישום או לפרטים בכתב האישום או בדבר העונש אשר יוטל על הנאשם או באשר לנושא אחר הקשור בתוצאות המשפט".

 

האם בית המשפט מחויב לכבד את הסדר הטיעון המוצג בפניו?


התשובה לכך אינה פשוטה כלל ועיקר, ברם במרוצת השנים התפתחה פרקטיקה משפטית, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, שלפיה בית המשפט יאמץ את הסדר טיעון אלא אם הוא בלתי סביר בנסיבות העניין ונוגד את האינטרס הציבורי.

 

קצרה היריעה מלפרט את יתרונותיו וחסרונותיו של מוסד הסדרי הטיעון אולם כמי שפוקד מידי יום את מסדרונות בתי המשפט חשוב להבהיר למבקרים את מוסד זה כי אלמלא הלה היה קיים הייתה אכיפתו של המשפט הפלילי נפגעת בצורה קשה. אילו צריך היה לנהל חלק נכבד מן ההליכים הפליליים תוך שמיעת ראיות "יום יום עד גמירא" כלשון החוק, רק שיעור זעום מתוכם היה מסתיים תוך זמן סביר.

 

מוסד הסדרי הטיעון, על מעלותיו ומגרעותיו, נותן מענה לעומס האדיר המונח על כתפיהם של בתי המשפט ורשויות התביעה ואף חוסך העדתם של עדים אשר לעתים לא רחוקות אינם מעוניינים לקחת חלק בהליך המשפטי.

 

הנאשם, במסגרת הסדר הטיעון, מסתמך על כך שהתביעה תפעל על פי הסדר הטיעון אך האם הסתמכותו וציפייתו הינם שיקול שעל בית המשפט לשקול בבואו לבחון את הסדר הטיעון וסבירותו? בעניינו של מר אולמרט, הפרקליטות הציגה בפני בית המשפט את הסדר טיעון שכלל את הודאתו של אולמרט בעובדות כתב האישום יחד עם עונש מוסכם של שישה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצה בחופף לעונש המאסר שהושת על מר אולמרט בתיק "הולילנד" על ידי בית המשפט העליון (18 חודשי מאסר בפועל).

 

בית משפט השלום בירושלים מצא את העונש המוצע על ידי הצדדים כסביר אולם דעתו נחלקה ביחס לחפיפת העונש במלואו ובגזר הדין מצא לחרוג ולו באופן חלקי מהסדר הטיעון כך שחודש אחד מהעונש המוצע בהסדר הטיעון ירוצה במצטבר לתקופת המאסר שהושתה בערעור לבית המשפט העליון במסגרת תיק "הולילנד".

 

פסיקת בית המשפט העליון קובעת באופן חד וברור כי ציפיית הנאשם והסתמכותו על הסדר הטיעון הוא "שיקול משפיע" שעל בית המשפט לשקול בבוחנו את הסדר הטיעון. כאמור, הודאת הנאשם במיוחס לו ולקיחת אחריות היא לב ליבו של הסדר הטיעון. פגיעה בציפיית הנאשמים והסתמכותם על מוסד הסדרי הטיעון תוביל לגדיעת הענף עליו יושב המשפט הפלילי.

 

לדעת כותב שורות אלה, משבחן בית המשפט את הסדר הטיעון שהוצג לו בעניינו של מר אולמרט ומצא את העונש המוצא כסביר (שישה חודשי מאסר בפועל) היה עליו לאמץ את הסדר הטיעון במלואו ולהורות על חפיפה מלאה של העונש ולו מן ההיבט הציבורי הרחב שבכיבוד הסדר הטיעון ובציפייתו של מר אולמרט והסתמכותו על פיו ולכך מתווספת חזקת תקינות המנהל העומדת לרשויות התביעה שחזקה ששקלה את כל השיקולים הרלוונטיים, בכללם אינטרס הציבור, בבואה לכרות הסדר טיעון עם מר אולמרט.

 

ימים יגידו אם מר אולמרט יחליט לערער על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים, ולדעתי סיכוייו גבוהים, אולם גזר דין זה הוא זרקור למוסד הסדרי הטיעון שדווקא יש לחזקו ולא להחלישו.