זכות האישה לקבלת מזונות מבעלה נובע מן הדין האישי. בעצם זהו הסכום הכספי חודשי שמחויב הבעל לשלם לאישה, על מנת לאפשר לאישה להמשיך להתקיים בהתאם לרמת החיים בה היא חיה במהלך החיים המשותפים יחדיו.

 

הכלל שקבע ביהמ"ש לסיפוק חובת המזונות של האישה על ידי בעלה הינו "עולה עמו ואינה יורדת עמו", קרי האישה תהיה זכאית לרמת החיים שבה הורגלה בבית בעלה גם אם היא חיה לפני היכרותה עימו ברמה סוציואקונומית נמוכה.

 

החיוב של הבעל במזונות האישה הוא לא במובן הצר של המילה, אלא על הבעל לספק את כל צרכיה האמתיים של האישה, כאשר הדגש שביהמ"ש שם הוא על "כל הצרכים", לרבות מדור, אחזקת מדור, אחזקת רכב, צרכי איפור וכיוצ"ב.

 

כיצד ביהמ"ש פוסק את גובה מזונות האישה?

 

ביהמ"ש בבואו לגזור את גובה המזונות שעל הבעל לשלם לאישה כל חודש וחודשו מביא בחשבון את הכנסת הבעל בפועל, פוטנציאל כושר ההשתכרות שלו, רמת החיים בה חיו הצדדים יחדיו, הכנסותיו של הבעל מרכוש ופוטנציאל ההשתכרות של האישה.

 

לעניין פוטנציאל השתכרות של האישה יש לשים לב כי אישה אשר במהלך חיי הנישואין לא עבדה במשך מספר שנים איננה תהיה חייבת לצאת לעבוד, אלא אם ביהמ"ש יחליט כי יכולה להשתכר בכבוד.

 

מתי מפסיק חיובו של הבעל בתשלום מזונות האישה?

 

להבדיל ממזונות ילדים האישה תזכה לקבלת מזונותיה עד סיום הליך הגירושין, קרי האישה תקבל מזונות עד מתן פס"ד המחייב בגט מביה"ד הרבני, היינו מתן הגט מזכה את הבעל בפטור מתשלום מזונות האישה.

 

כמובן שאם ביה"ד הרבני קבע ופסק בגיטין והבעל יסרב ליתן לאישה גט, בסיטואציה שכזאת הבעל בעצם משאיר את האישה נשואה לו, מכאן עליו להמשיך ולפרנסה בכבוד, על כן עליו יהיה להמשיך בתשלום מזונות האישה מדין "מעוכבת מחמתו להינשא לאחר".


אין האמור לעיל מהווה בשום מקרה תחליף לייעוץ משפטי, כל שימוש באמור לעיל הינו על אחריות המשתמש בלבד.
 


עודכן ב: 26/04/2016